הגיג

אני בוכה. ללא סיבה ספציפית. כשאני לבד, או בלילה, פרץ של דמעות זורם וזורם... בסוף לא ישארו לי יותר דמעות, ואז יתחילו לזלוג דמעות של דם... ואני אבכה דם ועוד ועוד, עד שיגמר הדם. ואז - אין לי מושג מה יהיה. אולי האיברים הפנימיים שלי יתחילו לצאת , דרך החור של הדמעות, וזה יהיה כואב, אני משערת.... וכל מה שנמצא בתוכי יתפרץ החוצה בבום ענק ! בגועל ואני אהיה ריקה! וחופשיה. ואז אוכל לישון בשקט........

גם יקרה, כמה קושי, כמה כאב טמונים בתוכך. כמה דמעות יכולות לזרום, כמה דם יכול לפרוץ את מחסום הגוף אל החוץ, כמה זעם ומכאוב יכולים להתפוצץ בבום אחד. אני מקווה שאזרת אומץ ודיברת עם מי שאמרת לי בטלפון שתדברי. אם לא, את תמיד יכולה להתקשר אליי שוב, ונחשוב יחד מה אפשר לעשות. אבל אל תיהי לבד, ככה, עם הכאב העצום הזה. זה מכאיב מדיי. פוצע. בברכה, טלי פרידמן

הי ילדה- כשאת בוכה- אני בוכה איתך וכשאת מתחזקת ועונה תשובות יפות לאנשים אחרים- אני מחייכת ומחזיקה לך אצבעות אני מתפללת שלא תבכי הלילה, שלא יכאב. וגם אם יזלגו דמעות, וגם אם תרגישי שאת מתרוקנת- תוכלי להתעורר מחר לבוקר חדש, ולהתמלא מחומו של העולם. ממשיכה לחשוב עליך.

תודה... אני קוראת את הדברים שאת כותבת לי, ואפילו היו לי כהשראה לנושא במספר מהציורים שלי...(הבקבוק עם המכתב שנשלח על פני המים.) הבוקר, כשהתעוררתי, באמת יבשו לי הדמעות. והיום לא כואב. (טפו טפו טפו) :)

אין לי הרבה מה לומר לך, גמ. אני קוראת את הודעתך ולבי נחמץ למול הכאב האין סופי הזה. דעי שאינך לבד, ואל תתביישי לפנות לאנשי מקצוע. יש המון אנשים טובים, שם בחוץ, והם ישמחו להושיט כתף.

חבל שמטאן כזה כבד את נושאת לבד . קל מאד לרדת אך קשה מאד לעלות ואז צריך לקבל עזרה במיוחד מחברים. גם כאן תוכלי לקבל עזרה אם רק תרצי. יש הרבה אנשים טובים שישמחו להקל עליך .אז תני צאנס.