אוהב לדפוק לעצמי את הראש

הייתי ילד בן 15- מוצלח בכל הבחינות, קיבלתי תעודת הצטיינות על ממוצע של 99 הרגשתי פשוט בשמיים. ואז פתאום, יום אחד, התחלתי לדפוק לעצמי את הראש. כל מיני שאלות: מה אם אני יעשה כך ומה אם אני יעשה כך, ומה אם אני יפסיק ללמוד בכוונה, חשוב לציין שהחלטתי באופן פתאומי ומוזר לנתק קשר עם החברים שלי- החלטתי להיות לבד, לא יצאתי מהבית בקושי וכל היום עסקתי במחשבות מטומטמות ולפעמים היו לי שגעונות מסויימים, אבל לא יחסתי לזה חשיבות מיוחדת. עוברת שנה ואני עדיין נושא את המחשבות בראשי, לדוגמא: אני משחק כדורסל ואז פתאום אני מאבד ריכוז וחושב על מה יקרה אם אני בכוונה לא יקלע( דברים מפחידים כאלה שבחיים לא חשבתי עליהם!). עוברת עוד שנה ואני ממשיך בשלי- ביטחון עצמי מתחיל לרדת לאט לאט ואני מתחיל להאמין במחשבות שהמצאתי- מרגיש לפעמים אי שפיות ( לא אי שפיות אמיתית אלא פשוט לא מרגיש עצמי) . שנה שלישית- המצב נהיה בכי רע- מתחילים לי כאבים בראש- מאין שריפות בקרקפת ואני עושה לפעמים דברים בניגוד לרצוני. לדוגמא אני בכוונה לא פותר שאלות במבחנים, בכוונה לא יוצא מהבית, בכוונה לא קולע לסל למרות שאני הכי טוב. עכשיו אני כבר לא מרגיש טוב מזה- מרגיש שהמוח שלי עייף, חושב שאנשים עושים לי דווקא. אני מנסה לצאת אבל אני לא מצליח כבר- זה נהיה חזק ממני. הדסר מתבטא בכך שיום אחד אני שמח יום אחד אני עצוב, יום אחד אני יפה, יום אחד אני מכוער, יום אחד אני מטומטם שלא יכול להוציא מילה מהפה ויום אחד אני מבריק שעל כל שאלה עונה . מה לעשות? אני מרגיש חסר אונים כבר וחוסר בשליטה עצמית. מה זה התסמונת הזו שיש לי? למה זה התחיל לי? למה עשיתי את זה לעצמי? אני בן אדם מאוד טוב לב ואני ללא ספק לא חולה נפש- אינטלקטואל ברמה לא נורמלית

מנחם שלום במקרה יש סדרת הודעות מעל להודעה זו שכדאי לך לקרוא, כמו גם את תשובותי להם. יש משהו משותף לכולם ולמה שאתה כותב, וזה התחושה שיש פוטנציאל לא מממוש ואיזו נטייה להרס עצמי שקשה למנוע אותו. כמו כן יש מחשבות טורדניות שמציקות כל הזמן. אין לי הצעה פרקטית מאחר שאתה מתאר בעיה שנפרסת על מספר שנים והטיפול בה צריך להיות רציני ומעמיק. בהחלט ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן