פחד מאימהות!

שלום רב, אני בת 32, רווקה עם חבר + הריון מתחיל. יש לי בעיקר תחושות שליליות וחרדות אינסופיות בנוגע לאימהות. יש לציין כי ההריון אינו מתוכנן לחלוטין וכי מעולם לא חשבתי על להפוך לאמא. אולי אשמע חריגה ולא מציאותית אך הרגשתי היא שאני לא מיועדת ומתאימה לגדל ילדים וע"כ כל הפחדים והחששות המרובים שמקננים בתוכי. על מנת להבהיר יותר, אני אפילו במצב של דכאון שנמשך כבר חודשיים (הפרעות שינה קשות, התרחקות חברתית, הזנחה עצמית, חוסר תיאבון). רציתי לדעת אם כל החששות יתבדו לאחר הלידה או שמא קיים סיכוי כי הן ריאליות?? האם יש משקל כבר לשינויים ההורמונליים החלים בגופי ליצירת ההרגשה הנוראה שבה אני שרויה? והאם יתכן מצב שאצטער על הנעשה לאחר הלידה ??? אני פשוט מוטרפת הפחד להיכנס למצב אל-חזור לא רצוי !!!!!!!!!!

שרון שלום מה שאת מתארת מדאיג ואני חושב שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי בהקדם. תקופת ההריון היא תקופה שיש בה רגישיות נפשיות ואלו כמובן מתגברות במצבים כמו שאת מתארת בהם ההריון לא רצוי או לא מתוכנן. מאחר ויש כל כך הרבה לבטים יש חשש שאחרי הלידה החששות והדיכאון דווקא יגברו ואני לא חושב שזה משהו שכדאי לבדוק אותו. רוגע ואיכות חיים בתקופת ההריון חשובים הן לאם והן לעובר. הסימפטומים הדיכאוניים שאת מתארת דורשים התייחסות וטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית, תודה על המענה המקצועי והברור. ברצוני להוסיף כי הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית שאכן הביעה חשש ממצבי אך לא נאמר לי מפורשות כי צפוי לי טוב או רע. היא טענה כי אמנם אני שרויה במצב לא בריא אך יתכן והכל קשור לפחדים טבעיים לקראת אימהות וכי רוב הזמן "עם האוכל בא התיאבון" וכשאלד אז אמצא את ההנאה הטמונה בהבאת ילד לעולם. כפי שטענת, אני חוששת לקחת את הסיכון אך מה יהא אם גם בעוד שנה, שנתיים או חמש אהיה בסיטואציה דומה וארגיש אותו הדבר? אשאר אנמית כל חיי? האם העובדה שיחסיי עם בן זוגי אינם מבוססים (רווקה) משפיעה על היווצרות החששות? בן זוגי אמנם מביע רצון לתמוך לאורך כל הדרך אך חיינו אינו גן של שושנים. האם במצב כזה עלי להסתכן בהפסקת הריון מאשר לנסות "ליזרום" עם ההריון? אודה לתגובה נוספת (לאחר הטיפול המקצועי שקיבלתי נותרתי ללא תשובות לצערי). תודה מראש!!!