שאלה לכל חברי הפורום

שלום ברצוני לשאול שאלה עבור האחיינית שלי בת ה-3. איך אפשר לגרום לילדה לאסוף את המשחקים שלה לאחר שהיא מסיימת, ולהותיר אחריה חדר מסודר בגדר הסביר ולא חדר שנראה אחרי סערת הוריקן??? כל נסיונותינו לשדלה עלו בתוהו. מדובר בילדה נבונה ובד"כ מאד ממושמעת, אך כשהיא מתבקשת לאסוף את המשחקים שלה היא מתחמקת מכך בעקשנות ואף הופכת להיות נירגנת. איני מאמינה בשיטות הסחיטה למיניהן לדוגמא שאם היא תאסוף את הצעצועים היא תקבל הפתעה וכו'. מכיוון שאין לכך סוף, וההשלכות של זה לעתיד מאד לא חינוכיות בעיניי ובעיני אמה. אשמח לקבל את עצתכם בעיניין. תודה הילה

הילה, מניסיון אישי מביאה לפנייך 2 עצות: לא להתרגש ופשוט להניח לה להשאיר את הצעצועים והמשחקים בבלאגן ואז למחרת כשהיא תשוב לשחק ותחפש למשל משחק ספציפי או חלק של צעצוע להסביר לה שאם הכל מונח במקום היא יכולה לראות את כל המשחקים ולבחור איזה בא לה וכך היה לה יותר כייף. או להציע לה לסדר את החדר ביחד (הצעצועים והמשחקים התעייפו וגם הם רוצים לישון, אז בואי ונחזיר אותם למקום לשנת לילה כדי נוכל לשחק איתם מחר...) וחוץ מזה, בעדינות, ברכות ולא ללחוץ (סה"כ היא רק בת 3)... שיהיה לכולכם בהנאה

הילה שלום גישתה של שיר בהחלט נראית לי ואין שיטה אחת שנכונה לכולם. צריך להתאים את הדברים לילדה, ולמשפחה ולמצב. אני מאמין שהצבת גבולות חשובה וגישות התנהגותיות של חיזוק חיובי ושלילי צריכות בסופו של דבר להשתלב בעניין. מדוע אינכם משאירים את החדר מבולגן? סביר להניח שזה פשוט מפריע לכם. במקרה כזה העובדה שהילדה לא מסדרת את החדר היא מקור לכעס. לא צריך להחביא את העניין. לא מדובר בחינוך בלבד אלא בקשר הבין אישי עם הילדה והעובדה שרוצים ממנה התחשבות בדעה וברגשות האחר. אין טעם להתמקד רק בצורך הטכני לסדר את החדר. אם אמא מרגישה "פריירית" או כעוסה כשהיא מסדרת את ההוריקן זה משהו שאם רוצים או לא רוצים בא לביטוי בקשר עם הילדה. אני ממליץ מצד אחד לחשוב עד כמה באמת חשוב ועד איזו רמה ותדירות רוצים שהילדה תסדר את המשחקים ואז כחלק מהמסר החינוכי להפגין גם את אי השביעות ואת הרוגז על אי שיתוף הפעולה. בברכה ד"ר אורן קפלן