כבויה

שלום, בשנים האחרונות בחיי אני מרגישה תחושת חוסר טעם ועניין בכל. אני נוטה לעיתים להסתקרן בנושאים שונים, אך ההתלהבות פגה די מהר ואני שוב מוצאת את עצמי ריקה וחסרת מעש. את רוב יומי אני מבלה בשינה או בפעילות הכרחית כלשהי שמוטלת עליי, כגון עבודה או לימודים. אני מרגישה כבויה. הייתי בטיפולים רבים. מבניהם הייתי הכי פחות מרוצה דווקא מן הטיפול הפסיכולוגי ואין לי כוונה לחזור אליו. כרגע אני נוטלת פרוזק. זה עוזר לי לא לשקוע ליאוש אבל לא "מעיר" אותי. העיסוק היחידי שאני מבצעת מתוך רצון ויוזמה הוא עשיית דיאטות וספורט (יש לציין שהייתי בולימית בעבר)... רציתי לדעת האם ישנה דרך כלשהי לצאת ממצב הביש הזה? בבקשה, אל תציע טיפול פסיכולוגי. לא התרשמתי לטובה כלל!!!

אלמונית שלום את מתארת מצב שנמשך שנים רבות. ההסטוריה של בולימיה בעבר בהחלט מתאימה לתמונה הנוכחית ואני בספק אם מדובר רק בהיסטוריה. אני מסכים איתך שהפרוזק הוא לא פתרון מוחלט. את מבקשת שלא אציע טיפול פסיכולוגי אבל פונה לפורום לפסיכולוגיה קלינית. אם פנית לכאן כנראה שבכל זאת את חושבת שיש משהו בכיוון הפסיכולוגי שאת צריכה לעשות. אני מאמין שזה הכיוון שאת זקוקה לו, וסביר להניח שמדובר בתהליך לא קל וארוך. גם אם לא הצליח לך במפגש הקודם זה לא אומר על האפשרויות העתידיות. בכל מקרה, את צריכה להבין שהבולימיה כרוכה פעמים רבות בסוג של הרס עצמי והתנגדות לטיפול. זה חיבור לא פשוט כיוון שאת נשארת עם הדיכאון והריקנות אבל מתקשה לקבל עזרה. אולי תוכלי לקבל עזרה מפורומים הקשורים להפרעות אכילה, למשל אביב ושחף. יש להם קבוצות תמיכה, חלקן באינטרנט וחלקן פנים אל פנים. סביר להניח שמפגש עם נשים שעברו ועוברות דברים דומים לאלו שלך יוכלו לעזור לך http://www.solgar.co.il/aviv http://www.shahaf-ltd.co.il/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן