המשך לשאלה

שלום ד"ר קפלן. קודם כל תודה רבה רבה על תשובתך,אך יש בה מספר דברים שלא הבנתי. אני טוען כי אתה צודק בכך שיש צורך בטיפול משולב מאשר טיפול נקודתי בתופעות ובהרגשות,אך עם זאת אני גם טוען כי קודם כל יש צורך לקבל את הכח ואת היכולת להיות בטיפול פסיכולוגי,כי במצבי כעת עם כל התחושות הפיזיולוגיות(המתח,הבלבול,החוסר יציבות,הדיכאון,החרדות)אני די בספק שאני אוכל לשתף פעולה(ניסיתי גם במשך כיותר מחצי שנה),אני פשוט לא מרוכז ומאוד מדוכדך. וכעת לשאלתי: אתה לא חושב שאולי כדאי שהפעם אתן לכדורי ה"רמרון" את הזמן והקרדיט לדחוף אותי טיפה קדימה ולהעניק לי את הכח ללכת לטיפול פסיכולוגי ומאותו הרגע ,בעצם, לבנות את החיים שלי בחזרה שלב אחר שלב ואז זה יהיה לא רק עם רצון(דבר שיש לי כל הזמן),אלא גם עם יכולות,כי אני סוג של בן-אדם שאם יש לו את היכולת יכול לעשות כמעט הכל. אני חושב ,פשוט, שכל עוד אני במצבי הנוכחי אני לא רואה איך אני יכול לשקם את עצמי בלי יכולת,אני פשוט מרגיש חסר כל יכולת לעשות משהו,הריקנות והפער שהצטברו כל כך עמוקים ועצומים,עד כדי שאני מרגיש שאני רוצה אבל ממש אבל ממש לא יכול. עוד דבר,ברשותך,לא ענית לי,אבל מסיפורי הארוך למדי,מה אתה יכול להסיק?שאני תחת איזה קטגוריה?דכאון?חרדה?שניהם יחד? שוב תודה ומקווה שתשובתך תגיע בהקדם,ארז

ארז שלום אינני מתיימר לעשות אבחנות דרך האינטרנט ולכן אני אמנע ממתן תשובה ברורה לשאלתך מה ניתן להסיק מדבריך. הקושי להתמיד בטיפול הוא בוודאי חלק מחוסר האנרגיה והבעיה שממנה אתה סובל, אבל הטיפול הפסיכולוגי עשוי להיות המפתח לשנוי ולפתרון. השילוב בין טיפול תרופתי ופסיכולוגי עשוי להיות אופטימלי מבחינתך, יש לכך הרבה עדויות מחקריות, ואני מציע שתנסה להתמיד בשניהם. בברכה ד"ר אורן קפלן