אולי אני צריכה עזרה.

שלום אורן, אני בחורה בת 27, ללא בעיות נפשיות מיוחדות- לכל הפחות לא כאלו שאובחנו... הסימן הראשון ל"חוסר איזון נפשי" אצלי הופיע ממש עכשיו, יחד עם חרושת השמועות על השפעת/דלקת הריאות מהונג קונג. בניגוד למה שאפשר היה לשער, בעייתי דווקא איננה חרדה. אפשר לומר שבדיוק להיפך... באיזשהו מקום אני רוצה להידבק בנגיף הזה, לחלות באופן רציני (אך לא למות). אני לא בטוחה שאני מבינה לגמרי את הרצון החבוי הזה. אין לי בעיות מיוחדות בחיים, אני לא סובלת מדיכאון ולא רוצה למות. בקרב האנשים המכירים אותי אני נחשבת בחורה חזקה ו"פייטרית" רצינית. ולמרות כל האמור לעיל, יש בי חלק שמייחל לעמדה של השברירית והנזקקת לטיפול. מה יכולה להיות הסיבה לרצון הבלתי נתפש הזה לחלות? האם יתכן שתדמית "הבחורה הבלתי פגיעה" היא למעשה כיסוי על רצון מאוד חזק (ומודחק היטב) להיות בעמדת "החלשה" ולקבל טיפול, רצון המתבטא בהזיות על מחלה קשה? או שפשוט "ירדתי מהפסים" לגמרי? האם כדאי לפנות לטיפול נפשי? אנא ענה לי בכנות, אני קצת לחוצה מזה... תודה על היענותך.

שלום נראה לי מאוד טבעי לרצות לקבל טיפול. יתכן שחזותך היציבה יוצרת אשליה ובתוך תוכך היית רוצה ליותר החזקה ותשומת לב מהסביבה. שאיפתך אינה באמת לחלות במחלה סופנית אלא להנות מתשומת הלב שהיתה ניתנת אילו חלית. נסי להתחבר לאותה משאלה ולחשוב מה משמעותה האמיתית כי החשש מפני הפנטזיה על המחלה מסיט אותך מן העיקר. אני לא חושב שירדת מהפסים אבל יתכן שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי דווקא בגלל הצורך הסמוי שלך לטיפול שמגיע דרך המחשבות על המחלה. אם נפשך מעבירה מסר כזה, אולי כדאי להענות לו בדרך חיובית, לא דרך מחלה גופנית, אלא דרך תשומת הלב הפסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן