התמכרות

שלום, יש לי בעייה כבר כמה שנים. אני בן 23. מאז שהתחילו לי פצעי בגרות בגיל הנעורים, התחלתי לפוצץ אותם. בתחילה רק בפנים, ואח"כ עברתי לגב, לכתפיים ולידיים. עם הזמן ירדה כמות פצעי הבגרות שלי, אולם אני ממשיך להיות מכור לפוצץ פצעים. אפילו אם אין פצעים, אני מוציא חלב מהנקבוביות שבעור. הפעולה הזו, שאני מבצע אותה כל יום, משאירה לי סימנים (בכלל צביטת העור). ניסיתי להפסיק לעשות את זה מספר רב של פעמים אולם אני לא מצליח להיגמל מזה. לאחרונה נחשפתי למושג OCD ותהיתי אם זהו המקרה. אולם קיבלתי את הרושם כי OCD קשור בדיכאון. אני אינני בדיכאון. בסך הכל אני מאושר מאוד. טוב לי מאוד בחיים ואני בנאדם אופטימי מאוד. רק ההתמכרות הזו גורמת לי נזקים פיזיים ואני מעוניין מאוד להפסיק... מה אפשר לעשות ? תודה

שלום לך! תשובה הלוואי שהיתה לי למה שאתה שואל, אבל לצערי אין לי ממש תשובה, רק רציתי להגיד ששמחתי לקרוא את מה שכתבת ולגלות שאני לא ה"סוטה" היחידה. גם אצלי זה התמכרות של שנים לפיצוץ פצעים וזה באמת נורא. כל הכבוד על האומץ לכתוב על זה בפורום. אני הרבה זמן סרבתי להודות בזה אפילו ביני לבין עצמי למרות שהפצעים והצלקות מעידים על הכל ואני כל כך מבינה את חוסר היכולת להפסיק, כמה פעמים שגם אני ניסיתי להפסיק ולא הצלחתי. אבל אני לא חושבת שזה קשור ל ocd כי ב ocd עד כמה שידוע לי מדובר בפעולה שחוזרים עליה שוב ושוב מתוך חרדה מסויימת. בכל אופן אשמח גם כן לקרוא את תשובתו של ד"ר קפלן בנושא.

שלום הפעולה שאתה עושה בהחלט נושאת אופי כפייתי, כלומר, פעולה שחוזרת על עצמה עם קושי להמנע מביצועה. OCD אינו קשור בהכרח לדיכאון, זו תופעה השייכת להפרעות החרדה. ההתנהגות למעשה מונעת לחץ וחרדה וכל עוד אתה חוזר עליה איזשהו אי שקט נמנע. לכן אתה לא מסוגל להפסיק כי יש אי שקט שתוקף אותך עם הפסקת הפעולה. במידה ואתה מרגיש שזה פוגע באיכות חייך יש מקום לפנות לטיפול. אפשר לנסות טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית או/ו היפנוזה. בכיוון התרופתי אפשר לנסות בכדורים נוגדי חרדה. כדורים אלו ניתנים גם למצבי דיכאון ואולי מכאן הבלבול. להלן קישור לכתבה בנושא הפרעות חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן