רווקות בגי 32

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

23/03/2003 | 12:00 | מאת: אלמונית

אני רווקה בגיל 32. פרט לכך.... חיי די טובים.(קריירה מספקת,חברים...) אני יוצאת לא מעט לפגישות עיוורות ועדיין לא מצאתי את בחיר ליבי. לפני כשנתיים הסתיימה מערכת יחסים ארוכה של 5 שנים ביוזמתי - נתתי לבן זוגי אולטימטום--מתחתנים או נפרדים ולצערי הרב נפרדנו. יש לי ידיד טוב הרבה שנים - אני לא מאוהבת בו אך מחבבת אותו - בחור טוב ,אינטליגנטי אבל אני לא ממש נמשכת אליו.... האם כדאי ליזום קרבה רומנטית מכיוון שאני יודעת שהוא מחפש קשר רציני (חתונה וילדים) .כלומר,להתפשר כדאי לא לאחר את הרכבת שבגילי כבר עברה על פני מזמן..... כל חברותי נשואות וחלקן כבר בהריון. תודה, הכמעט מיואשת

לקריאה נוספת והעמקה
23/03/2003 | 15:38 | מאת: הילה

הי לאלמונית. אני בת 29 , ופעם אחת בחיי עברתי את מה שאת מתארת. לשמחתי, בלמתי את האפשרות הזו בזמן מכיוון שעל אהבה איני מוכנה להתפשר, כלומר אם עד עכשיו בינך ובין הידיד לא קרה כלום אז נראה לי שזה אילוץ לנסות להיות איתו מבחינה רומנטית פתאם. אני כל כך מבינה אותך ואת התסכול שאת שרויה בו אבל את חייבת להבין שתהליך ההתאהבות עם הידיד אולי לא יצליח מה גם שאולי תאבדי אותו. מה שאת מתכוונת לעשות מתאים יותר בעולם החרדי קצת. ששני הצדדים מתחתנים ולוקח להם שנים אם בכלל להתאהב אחד בשני. אל תתיאשי, תמשיכי לצאת לכל פגישה עיוורת שתתאים לך, או שאולי חברה טובה תנסה לעשות מאמץ להכיר לך מישהו ובמידה ולא הצלחת להכיר או להתאהב באדם המתאים, תדעי שאפשר להביא ילדים לעולם גם ללא בעל, וזה עדיף הרבה יותר מאשר להביא ילד מבעל שמעולם לא תאהבי. תחשבי על זה. אני מקווה שהצלחתי לעזור מעט. הילה

23/03/2003 | 18:32 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אלמונית שלום לאהבה תכונות מיוחדות, אי אפשר ממש לדעת כיצד ומתי היא נוצרת. ידידך הטוב עשוי להיות בן זוג מתאים, או לא מתאים, וזאת רק את יכולה לדעת. אני לא חושב שכדאי לפתח זוגיות עם אדם לא מתאים, אבל אם מדובר באדם שיש לך קשר טוב ועימו יתכן שעוד לא היתה לך הזדמנות של ממש להתאהב בו. אני בטוח שגם בפגישות העוורות לוקח קצת זמן עד שיודעים אם זה מתאים או לא. בקיצור, תצטרכי להתחבר לאינטואיציה שלך ולהחליט האם את לוקחת את הסיכון, כולל האפשרות שהידידות תהרס במידה והקשר לא יצליח. בכל מקרה, עם כל הכבוד לגיל, אני לא מקבל באופן בסיסי את השערת הרכבת שעברה מזמן בגיל 32... בברכה ד"ר אורן קפלן

23/03/2003 | 18:43 | מאת: מילי

את שואלת האם להתפשר וכו'. לדעתי התפשרת כבר מזמן. אם נפרדת מבן זוגך לאחר 5 שנים (בהנחה שאכן היית מאוהבת בו), כנראה שמה שאת מחפשת הוא ביטחון, זוגיות וילדים ולא איזו אהבה גדולה מהסרטים (הרי גם אם תפגשי אחד כזה ישר תציגי אולטימטום, נכון?) לדעתי, את צריכה להחליט מה יותר חשוב: קשר כן ואמיתי או להינשא בכל מחיר (רק לא להפסיד את הרכבת)?

24/03/2003 | 16:22 | מאת: הלוחמת

אלמונית, לצערינו אנו חיים בחברה עם נורמות של מתי ללדת, מתי להתחתן . ואני אומרת, תלכי עם הלב שלך. כשיתאים- תתחתני. אל תיכנעי ללחץ. ולפי איך שאת כותבת מה שהחברה אומרת מאד משפיע עלייך. לצערי, זה משפיע על רובינו ואלו שמנסים להילחם בלא לעשות מה שהנורמות אומרות אלא מה שהלב והרצון שלנו אומר- נחשבים לפעמים שונים או "מוזרים".

25/03/2003 | 21:24 | מאת: isabel

היי לאלמונית אני רווקה בת 29 וקצת,לא עברתי את מה שאת מתארת,לא הצבתי אולטימטום ולא הציבו לי אולטימטום,אני לא בדיוק בנאדם של פשרות,בכלל בחיים,ובטח לא באהבה,אבל זה עניין של אופי,ובעצם,זו החלטה שכולה שלך ואני מציעה שמה שלא תחליטי לעשות רק תהיי שלמה איתו,את לעצמך ולא לסביבה שלך,רק לבטן שלך,היא יודעת הכי טוב,צריך לדעת להקשיב לה ולפעמים זה לא בדיוק מה שהסביבה היתה מצפה,אבל את חיה את חייך קודם בשבילך וזו בחירה שהיא רק שלך,אני מכירה מישהי,די מקרוב שהשאיפה שלה מהחיים היא ילד והיא ידעה שהיא רוצה ללדת עד גיל מסוים, ואת כל חייה היא כוונה להשגת מטרה זו,נראה לי שאת צריכה לחשוב עם עצמך מה את רוצה ויכול להיות שאם את מחפשת בטחון ומשפחה ולא אהבת אמת כמו באגדות אז אולי הידיד הוא אכן אופציה,תקשיבי לבטן,היא לרוב לא טועה בהצלחה

27/03/2003 | 09:37 | מאת: גלית

אלמונית יקרה, שמי גלית ואני בגילך בדיוק. יש לי מערכת יחסים עם גבר כבר 8 שנים, קשר שהוא לא טוב ביסודו, לא מספק ובכלל אין התאמה בינינו. אין בכוונתנו להתחתן ולהפתעתי גיליתי שהריתי ממנו. לכן אני מרגישה בדיוק במצבך, האם להתפשר (כי הנורמות החברתיות אומרות כך) או ללכת עם הבטן (שגם עלולה לטעות) ולבצע הפלה? מה את היית עושה במצבי? סתם מענין אותי לשמוע. חיזקי ואימצי!!

27/03/2003 | 11:27 | מאת: נטלי

יקירתי, אני חושבת שעליך להמשיך את ההריון, אך בלעדי הבחור. נטלי

27/03/2003 | 11:36 | מאת: נטלי

יקירתי, לעולם, אבל לעולם אין להנשא לאדם שרק מחבבים. יש לי חברה מאד טובה שנשואה 20 שנה לגבר שהיה נחמד אליה, אך היא לא היתה מאוהבת בו. לאחר מספר רב של אכזבות מגברים היא פגשה בו ומצאה יחס הוגן, כבוד, הערכה, אמינות, הכל בעצם מלבד אהבה. עד עצם היום הזה היא לא התאהבה בו, וגם הוא כבר לא ממש מכבד אותה או מעריך אותה. היום שניהם חיים יחד בשביל הילדים שנולדו בינתיים למין בית ללא אהבה. עצתי לך- חיי את חייך כפי שהם. אולי תחליטי ללדת מחוץ לנישואים, דבר לא קל אך עדיף על חיים ללא אהבה. בהצלחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית