שאלה לד"ר

שלום אני בת 37, ללא קשרים חברתיים רבים, בודדה מאוד, סיימתי לימודים לתואר ראשון באוניברסיטה ואני עובדת בעבודה לא מספקת, משתכרת משכורת הקרובה לשכר המינימום, וגם בה חרב הפיטורין מאיימת מדי שנה, מעולם לא היתה לי מערכת יחסים זוגית, למעט קשרים קצרצרים לצורכי מין (בהם, גם אחד עם גבר נשוי) כך שהתחזית לא נראית לי אופטימית כל כך לגבי העתיד המקצועי והזוגי שלי. אם לומר את האמת, די ברור לי שלא תהיה לי משפחה משלי, על ילדים ויתרתי ואני מתחילה לותר גם על החלום לחיות עם מישהו באינטימיות. בקיצור, הקשיים שלי הם רבים ובכל התחומים. מגיל 33 ניסיתי שלוש מסגרות של טיפול פסיכולוגי, שתיים שנמשכו 9 חודשים ואחת שנמשכת מזה שנה וחצי אצל פסיכיאטר מאוד חביב, ומשלבת טיפול פסיכותראפי עם תרופות, שכן ברור שלמצב כמו שלי ילוו חרדות ודכאון, כדי להפוך את הקיום לעוד יותר אטרקטיבי. מצטערת, זו סתם הציניות שלי. בכל מקרה, קראתי את המאמר הקצר בנושא הטיפול הדינאמי וברור לי שזה הטיפול שלו אני זקוקה, ונדמה לי גם שזה הטיפול שהאדון פסיכיאטר מנסה להעניק לי ברוב טובו, אלא שמבחינתי, לא חלה שום תזוזה, אין שום שינוי בתחושה הפנימית, אין צמיחה של העצמי, אני מרגישה כל הזמן ריקנות, שום דבר אינו מלהיב אותי, אני מלאה תחושות זעם ואין אונים, תסכול וייאוש מתמשכים, לא מצליחה למצוא מטרה לחיי אם ממילא נדחקתי לשולי החיים, אם בגלל הדרך שבה גודלתי ואם בגלל השקפת העולם שלי. אני מתלבטת ביני לבין עצמי האם לעזוב גם הפעם את הטיפול שכן, אולי, בגילי, כבר אין טעם, ואולי, בכלל, קצרה ידה של הפסיכולוגיה מלהושיע? אני לא מתכוונת לנסות מטפל או מטפלת נוספים שכן עייפתי. בשלב מסויים אמר לי הפסיכיאטר שייתכן והוא מעניק לי "מעט מדי מאוחר מדי" - אולי באמת אין טעם להמשיך. אשמח לקרוא את חוות דעתך תודה - אמה

גם אני בת 37. ממה שכתבת יש הרגשה כאילו את מחפשת את הפתרון איפה שהוא בחוץ, זו טעות! הפתרון הוא בפנים, בתוך עצמך. השינוי יתחיל אם תשני את תפישת העולם שלך. תהיי אקטיבית ותעשי מעשים לשיפור איכות החיים. חשבת למשל- לחפש עבודה אחרת? המשך לימודים לתואר שני? (כן, גם בגילך) התנדבות? משהו שימלא את חייך בתוכן. אל תצפי מהפסיכיאטר שיתן לך תשובות. הפתרון בראש ובראשונה יבוא מתוך עצמך. מקווה שעזרתי ולו במעט. מיכל

אמה, פנייתך נוגעת ללב מפליא כמה אנשים סובלים מבדידות ומחוסר משמעות אל תוותרי - בין העננים יש בשמיים גם קרני אור - לא תמיד הן נראות מייד, ונכון, צריך להתאמץ כדי למצוא - חשבי על רגעים בחייך בהם היית שמחה יותר, מה יכול לגרום לך אושר? קשר זוגי? חברות משמעותית? עשייה מעניינת? תרומה לחברה? התנדבות? ספורט? אמנות? מוסיקה? תרבות? תעשי מה שכייף לך, פעילויות, חוגים, טיולים. המון אנשים מרגישים כמוך ושומרים את העניין לחדרי הטיפולים קיימים באינטרנט פורומים שונים ואתרים בהם תוכלי ליצור קשר עם אנשים המרגישים תחושות הדומות לשלך. תופתעי כמה "הבדידות ביחד" מקלה. בינתיים, אל תוותרי על מה שיש לך - מסגרת, עבודה, השכלה - את עוד צעירה, נסי להפיק את המיטב מחייך, הטיפול יסייע, יהווה מסגרת תמיכה - אך לא תחליף למאמצים מצידך למצוא משמעות. בהצלחה!

אמה שלום אני מבין שאת נמצאת כעת בשלב של ייאוש, יש בו משהו בייאוש שגורם גם לתופעות מעגליות שמגשימות את מקור הייאוש. הטיפול הדינמי הוא תהליך ארוך ונחוצה סבלנות. אני לא חושב שכאן בכמה שורות אוכל באמת לתת פיתרון או עצה מבריקה שהמטפלים שלך שמכירים אותך באמת באופן אישי לא נתנו. סיום הודעתך על כך שיתכן שהטיפול נותן מעט מדי ומאוחר מדי מעלה שאלות, גם אם תגיעי למסקנה שאין טעם להמשיך, יש בהחלט מקום לפנות לטיפול אחר וכן להמשיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

חברות יקרות! אני בת 35 רווקה ואני לא מבינה על מה ולמה הדכאון.שום דבר הוא לא סוף העולם בטח לא בגיל 37 שאכן הוא גיל צעיר ולכל גיל יש את היופי שלו.אף אחד לא אמר שלהתחתן לפני גיל 25 זה אחלה דבר - צריך להבין שלכל אחד ואחת יש את הזמן שלו. אני הייתי בטיפול פסיכולוגי שנתיים ואני מודה שהגעתי לתובנות אבל ליישומים.זה היה בגיל 28 מאז עברו כמה מערכות יחסים והתחדשתי.לפני שנה כשהייתי בת 34 רווקה מיואשת מהחיים אכן כל חברותי עם 3 ילדים ובטן ובעל ואני מוצאת שאני חיה בסרטים.שמעתי על סדנת הפורום של חברת "לנדמרק אדיוקיישן" סדנא גאונית של אנשים ברמה מאד גבוהה. כל מי שרוצה נרשם ושם ע"י פיתוח שיטה מלמדים איך להתמודד עם קשיים, עם תקיעות בעבודה בזוגיות בעיות עם ילדים עם הורים מתבגרים.שימעו לי חיי בשנה האחרונה הפכו להיות שמחים.הכרתי שם חבר ואנחנו מתחתנים.הטלפון שלהם הוא 03-6882020 תתקשרו[ ותנו לעצמכם את חייכם במתנה אתם תראו שאחרי הסדנא הזאת תחפשו אותי בשביל להודות לי. מכל הלב רוני