לקבל החלטה

ד"ר קפלן שלום, אני חשה שיש לי בעייה של הגעה להחלטה. קשה לי להכריע, להגיע להחלטות - זה מתבטא גם בדברים קטנים (בחירת חולצה) וגם בדברים גדולים (בחירת בן זוג). אני אדם שנוהג להקשיב לסביבתו, במיוחד לבני משפחתי ומרוב דעות לפעמים- אני מתקשה לדעת מה באמת אני רוצה. אומרים שאם אדם כנה עם עצמו, הוא מייד מגלה מה נכון בשבילו. אני באמת כנה עם עצמי ועושה הרבה פעמים חשבון נפש אך עדיין מתקשה בלקבל החלטות. בד"כ כל החלטה נושאת בחובה "מחיר" . אני רוצה שהכל יהיה מצויין בלי לשלם אף מחיר. חוסר ההחלטיות יוצר בחיי המון בלבול ותסכול. אתן 3 דוגאות לצמתים בחיי, שעלי להכריע בהם אך אני זמן רב לא מצליחה לבחור את דרכי: 1. מקצוע- אני בת 27. בידי 2 מקצועות. האחד, למדתי במסגרת תואר ראשון. את השני למדתי במסגרת הסבת אקדמאים. אך עד היום לא החלטתי במה אני רוצה לעסוק. אני אומנם עובדת כי צריך להתפרנס אך לא מרוצה. הייתי רוצה להמשיך לתואר 2- אך אין לי כסף כלל ולא בא לי לחזור לסטטוס "סטודנט" עם משכורת חלקית. יש משרדים ממשלתיים שהייתי מאוד רוצה לעבוד בהם אך נפלתי לתקופה כלכלית של קיצוצים במשק. יתכן כי אוכל למצוא עבודה מספקת אם אעתיק את מקום מגורי אך מצד שני אני אוהבת את מקום מגורי ולא הייתי רוצה להתרחק מסביבתי הטבעית (עשיתי זאת בעבר והריחוק מהבית הקשה עליי מאוד). לסיכום, אני מאוד מודעת לכך שצריך להתחולל שינוי בחיי אך לכל פתרון יש מחיר כבד. בינתיים אני רק יושבת ו"אוכלת את עצמי". 2. בן זוג- כל בחור שאני יוצאת איתו - בהתחלה נראה לי והכל אחלה ואח"כ- אני מתחילה לראות את כל הדברים השליליים בו. אני לא נהנית בקשרים שלי עם בחורים כי אני כל הזמן עוסקת במאזנים- כדאי להמשיך את הקשר או לא? יתרונות? חסרונות? מה יהיה? וכו'.. גם עכשיו אני נמצאת בהתלבטות גדולה שמכלה כל "פינה טובה" בגופי ומוחי. אני יוצאת עם בחור טוב, חמוד, אמין וישר שאוהב אותי מאוד. אנו יוצאים כחצי שנה. לאחרונה, לאחר הכרות אינטנסיבית עמו התחלתי לחשוש. מדוע? משום שהקשר איתו הוא טוב ונעים אך זורם על מי מנוחות מבחינתי. אני לא חשה פרפרים והתרגשות לפני פגישות עימו, הקשר הוא די צפוי, נינוח, ללא הפתעות וריגושים. הבחור הוא בחור נהדר אבל הוא לא מרתק אותי. הוא מסוג הבחורים הטובים האלה שהם כל כך טובים עד שהם לפעמים משעממים. אני חוששת שהחיים איתו בעתיד יהיו משעממים ואני אאבד עניין. בנוסף, קרה לי משהו מוזר. בהתחלה הוא נראה לי מבחינה חיצונית ממש טוב. לאט לאט אני פחות אוהבת את המראה שלו. יש ימים שהוא נראה לי חמוד ויש ימים שאני ממש לא מסוגלת להסתכל עליו. דבר נוסף, הוא בחור די חסר ביטחון ולפעמים זה מאוד מפריע לי. אני תוהה איך בחור בגילו (בן 33) כל כך חסר ביטחון. העובדה שלא היו לו קשרים רציניים עם בנות בגיל שלו יוצרת אצלי חששות. אני שואלת את עצמי למה. אולי הן ראו משהו אצלו וברחו? אולי הוא לא הצליח לפתח קשרים? בקיצור, אני יושבת כל יום ועושה מאזנים ואם לגלות את האמת- ע-י-י-פ-ת-י!!!!! אנשים מסביב אומרים לי שכל קשר הוא פשרה ואין מושלם. אני מודעת לכך אך עד היום לא הצלחתי להכריע על מה אני מוכנה להתפשר. בכל גבר שהכרתי יש דברים טובים ויש דברים שיהיה לי קשה לחיות איתם. האם להמשיך ולקוות למצוא את הבחור המתאים לי, שאולי אוהב אותו כל כך והוא ירתק אותי כל כך- שאוכל להתעלם מהדברים הפחות טובים שלו או להסתפק במה שיש , להמשיך לצאת עם הבחור הטוב שיש לי ולקוות שהדברים יסתדרו, ויהיה טוב. לסיכום, אני תמיד חשה תחושה של חוסר שביעות רצון. מה עושים? משנים אותי/את סביבתי או בכלל יש רעיון אחר?

היי שרון קראתי בעיון את מה שכתבת , ואני אתיחס דווקא לחלק השני של מכתבך - בחירת בן זוג. אני בת 33 ומגיל 17 יצאתי עם אבי ילדיי שהיה אדם זהב = אבא טוב ,בחור טוב -עד כדי שיעמום - כפי שאת אומרת ,הייתי מביטה בו ואומרת לעצמי - למה אני לא מסוגלת להתאהב בכליל השלמות הזה ?, אדם שכל עולמו היה אני וילדיי,שתמיד התייצב לצידי כשרציתי והיה לי רע ,שכמעט לא שמעתי מפיו את המילה "לא "כשביקשתי משהו. הייתי מלכה ,היו לי חיים טובים הוא מעולם לא הגביל אותי בשום דבר ,מן נוחות מובנת מאליה שכזאת... עד שקמתי ובעטתי בכל הטוב הזה - כפי שאת אומרת - חיפשתי פרפורים ,חיפשתי ריגושים חיפשתי אהבה מהסרטים - התגרשתי מהאדם הנפלא הזה וקיבלתי בתמורה מה שחיפשתי - מצאתי פרפורים, היו אלו פרפורי אהבה שהפכו במרוצת שלושת השנים שלאחר מכן לפרפורי פחד ואימת נטישה ,מגבר שאהבתי וחשבתי שגם הוא - אולם חוויתי גם את נחת זרועו ,אולם זה ניחא- סימני החבלה עברו אולם אותה התעללות נפשית מתמשכת - פעם הוא איתי -כשהוא צריך ,אך כשאני כבר לא מספקת את רצונותיך הוא בועט בי ועוזב אותי ,ואני שוב מתייסרת ובוכה ,על מר גורלי ,על החיים השקטים שהיו לי ,על המשפחה הקטנה שהייתה לי ופרקתי ,על הגבר הנפלא והטוב הזה שחי עכשיו עם אשה אחרת שנהנית מהטוב הזה ולא אני. אז נכון -לא היו לי פרפורי אהבה ,לא התגעגעתי אליו אז ,אבל היום כשאין לי את זה אין לך מושג כמה חסרה לי הפינה השקטה הזו,השקט הנפשי שלו,המשפחה והאוזן הקשבת של האיש הטוב הזה . אני כולי תקווה שתקחי את זה כחומר למחשבה ושבעוד כמה שנים ,לאחר שתעשי את הבחירה שלך וכולי תקווה שתבחרי רק בטוב ,המילים שכתבתי לך יבצבצו בזכרונך ותביני שאהבה -כמה שלא תהיה גדולה ,מסתיימת מתישהוא ,ומה שנשאר לך זה הכבוד האמינות והיושר שאותו אדם רוכש לך בסופו של דבר . כל טוב ענת

ענת, האם קיבלת את המסר שלי?

שרון שלום קראתי את הודעתך המפורטת ואני חושב שכנראה יש לך סיבה מספיק טובה להתלבט כל הזמן. משהו במהלך חייך לימד אותך שכדאי להסס לפני שמקבלים החלטה חד משמעית. הבעיה העיקרית היא תחושת אי שביעות הרצון התמידית בה את נמצאת. אולי אם היית מקבלת יותר את האופי ההססני שלך ולומדת לאהוב אותו היית מגלה שהוא מוביל אותך גם לדברים חיוביים בחיים, למשל להתפתחות ומניעת שחיקה. מובן שהיית רוצה גם קביעות, למשל בדמותו של בן זוג קבוע, ובהחלט יש מקום לבדוק מדוע את נקלעת למצבים הלא נעימים מבחינתך. לא הייתי נלחם בנטייתך הטבעית ובחששותיך, אלא מנסה להבין אותם יותר לעומק. במידה ואת מרגישה שזה לא הולך לבד, אולי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ניסיון