כביכול הכל בסדר

כעקרון מהצד הכל נראה בסדר גמור. לומדת לימודים אקדמאים- משפטים שנה ג' . עובדת בעבודה מסודרת... בת 25, עדיין מתגוררת עם ההורים. למרות שהכל נראה טוב מרגישה אכזבה נוראית מהחיים. מרגישה שאני לא מספיק טובה בשום דבר. לא מוצאת סיפוק בשום דבר. תוהה אם זה באמת התחום שבו אני רוצה לממש את עצמי. אבל יותר מהכל אני כבר לא רואה את ההמשך, מיציתי את עצמי בחיים. שום דבר לא מעניין אותי. אין לי כוח לשום דבר. אני אמנם מצליחה לשמור על ממוצע נורמלי בלימודים אך כמעט ולא מגיעה ללימודים ולא כי אין לי זמן אלא אין לי כוחות. הדברים היחידים שאני עושה זה מה שאני חייבת לעשות. חייבת ללכת לעבודה כדי לממן את הלימודים, חייבת לסיים את התואר כי התחלתי כבר ואני לקראת הסוף. אני מרגישה שאני חיה בשביל אנשים אחרים. פעם הייתי נורא אמביציונית והכל נעלם לא רוצה שום דבר. מה גם שאני שונאת את עצמי גם בגלל איך שאני נראית- בעיית עודך משקל. וגם בגלל איך שאני חיה. קשה לי לצאת מהבית, לצאת מהמיטה בכלל, כל הזמן בורחת לתוך שינה, לא משקיעה בעצמי, לא משקיעה באחרים. לפני כמה שנים הייתי בטיפול (פסיכולוגית תעסוקתית) בגלל שהתחלתי לימודים לתואר אחר והפסקתי אחרי שנה. לפני כחצי שנה גם הייתי בטיפול, לא עזר יותר מידי, אני מרגישה שאני משקרת למטפל וגם לעצמי לא מתוך רצון. לא חושבת שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור לי ושרק אני יכולה לעזור לעצמי ורוצה שהחיים יגמרו כמה שיותר מהר. אין לי כוחות נפשיים לעזור לעצמי, אם איכשהו הייתי יוצאת בעבר מהמצבים האלה עכשיו אני כבר לא יכולה.

עדנה שלום דבריך מעוררים בי כמה מחשבות. התיאור שלך מזכיר דיכאון. יש בו את כל המרכיבים הדרושים כגון תחושת דכדוך, אובדן אנרגיה, תחושה שלילית, אין עתיד, מתקשה לצאת מהמיטה... כעת השאלה האם זה באמת תהליך דיכאוני שיש בו גם מרכיבים ביולוגיים כמו בדיכאון קליני, או שזה משבר של תקופה שאת עוברת. ההסבר השני נשמע לי נכון בכל מקרה, למרות שלפעמים יש שילוב בין תהליכים. שנה ג' משפטים, גרה בבית ההורים ובת 25, כל הנתונים המצטברים הללו אומרים שכמעט כל חייך היית במסגרות ששמרו עליך והובילו אותך במסלול בטוח וכל המסלולים הללו מתקרבים אט אט לסיום לשינוי שמשמעותו השפעה משמעותית על אורח החיים. את מתקרבת להחלטה "מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה", כולל עזיבת הבית, בחירת מקצוע ועוד. אלו גורמי לחץ רציניים שמשפיעים לא פעם בצורה מורכבת על אנשים במצבך. אבל אלו רק הדברים החיצוניים. אולי יותר מורכב לדעת מי את באמת, מהו האני האמיתי והאוטנטי שלך, כי בינתיים הוא לא מקבל את מרחב המחיה שלו. אני מבין שהטיפול בו היית לא פתר דברים כפי שציפית אבל לאור מה שאת מתארת אני חושב שאת צריכה להמשיך טיפול. אני לא חושב שהכיוון התעסוקתי הוא הנכון כי הבעיות לא נמצאות בדברים או בהחלטות הפרקטיות. אני מצרף קישור למאמר קצר על טיפול דינמי, אני חושב שזה הכיוון שאת צריכה כיום. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בכל מקרה, מאחר ואת מדווחת על סימפטומים דיכאוניים את צריכה לדעתי להיפגש עם איש מקצוע גם כדאי לוודא האם יש ברקע דיכאון קליני של ממש, כי במקרה זה יתכן שכדאי גם להיעזר בתרופות נוגדות דיכאון. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי עדנה, אם אני אוכל להתייחס גם, הייתי ממליצה לקחת קצת זמן הפסקה אחרי התואר המסתיים בקרוב ןלבחון עם עצמך או בסיוע של חברים או איש מקצוע, מה את רוצה לעשות בהמשך הדרך. מניסיון אישי, זה כייף אדיר! להגשים חלומות שלא יצא לך להגשים ורצונות שלא יצא לך להתייחס אליהם בגלל מגבלת הזמן בלימודים וכדומה. לקחת קצת זמן לעצמך, לרגשות שלך ולנפש שלך . בלי לרוץ, ויותר לעשות מה שהלב רוצה. מה דעתך על זה?

היי עדנה, אם אני אוכל להתייחס גם, הייתי ממליצה לקחת קצת זמן הפסקה אחרי התואר המסתיים בקרוב ןלבחון עם עצמך או בסיוע של חברים או איש מקצוע, מה את רוצה לעשות בהמשך הדרך. מניסיון אישי, זה כייף אדיר! להגשים חלומות שלא יצא לך להגשים ורצונות שלא יצא לך להתייחס אליהם בגלל מגבלת הזמן בלימודים וכדומה. לקחת קצת זמן לעצמך, לרגשות שלך ולנפש שלך . בלי לרוץ, ויותר לעשות מה שהלב רוצה. מה דעתך על זה?

ואו, הדברים שכתבת כ"כ מתארים את מצבי שזה מדהים (חוץ מהעובדה שאני שנה ראשונה בלימודים...) בא לך להתכתב?