חרדה לקרובים

אני יודעת שזו תופעה ישראלית נפוצה אבל יתכן שלא בממדים שהיא קיימת אצלי. אני אישית לא פוחדת שמשהו רע יקרה לי, אבל אני בהחלט חיה בחרדה שמשהו רע יקרה לאהובים עלי. יש לי בן חייל ואני מתקשרת לסלולרי שלו מספר פעמים ביום, כשהוא יוצא מהבסיס הביתה אני מציקה לו עד אשר הוא מגיע הביתה, וכך גם עד אשר הוא מגיע לבסיסו. כאשר היה תלמיד תיכון ויצא לבלות עם חברים גם אז נהגתי להתקשר מספר פעמים. היום אני בכח נמנעת מלהתקשר אליו בעת בילוי כאשר הוא מגיע לסופ"ש בבית, אבל אני חסרת מנוחה עד אשר הוא חוזר הביתה, וכמו הרבה צעירים זה אומר שאני נשארת ערה עד השעות שלפנות בוקר כי אני לא מסוגלת להפסיק לדאוג. קורה לא אחת שמחשבות רעות מציקות לי. אני מנסה להפטר מהן אבל החרדה "מטריפה" אותי. האם אני מאבדת פרופורציות או שמא מדובר ב"טירוף ישראלי" הנובע מהמצב בו אנו שרויים בארץ? האם יש דרך להתמודד עם החרדה לבני ולבני משפחה אחרים? אני חייבת לציין שבדרך כלל אני מנהלת חיים נורמליים. אני עובדת 8 שעות כל יום ומתפקדת בסדר בעבודה אבל עדיין קשה מאד לחיות עם החרדה הזאת. אודה לך על עזרתך.

הי דנה, קראתי את מה שכתבת. בתור חיילת לשעבר (10 שנים אחרי צבא), אני זוכרת ששירתתי במקום מאד רגיש באיזור בקעת הירדן והוריי היו מוטרפים מרוב דאגה, אבל זה חלק מהתהליך שלנו בארץ. השירות הצבאי כמעט בלתי נמנע ואנחנו חייבים לסיים אותו. שנים אח"כ סבלתי מחרדות של פיגועים ובכל פעם שהיה אירוע כלשהוא ישבתי דרוכה מול החדשות, צפיתי עד שעות מאוחרות בכל הזוועות ששודרו, ובאיזשהוא שלב הבנתי שזה מכניס אותי ליותר חרדות ומצוקה נפשית. לא הפסקתי לדאוג לקרוביי וזה ממש מכניס למעגל כפייתי שקשה לצאת ממנו. לא זוכרת מתי, אבל בשלב מסוים החלטתי שאני מרפה מזה, לא בורחת מהמציאות אבל לדוגמא אם יש פיגוע אז אני לא הופכת את הבית שלי למבצר של מלחמה שבו כולם יושבים לראות כל הזמן את האירועים, אלא מתעדכנים וממשיכים לצפות בדברים אחרים. נקרע לי הלב מהמצב שאנחנו שרויים בו, אבל חייבים להמשיך לחיות. החרדות מאד מסוכנות לגוף בכלל ולנפש בפרט. צריך להמשיך לתפקד למען עצמנו ולמען יקירינו. אי אפשר להפיל את המצב על הילדים ולהכניס אותם למעגל הזה. אני חושבת שמה שאת עוברת הוא שיא הנורמליות, ואין מישהו כמעט שלא חווה את זה בארץ יום יום. ועצה קטנה לסוף...אפשר לגשת לקופ"ח ולבקש שיחה עם פסיכולוג. זה אפשרי מאד ועוזר אולי יותר מפסיכולוג פרטי.

תודה על העידוד אבל החרדה אצלי קיימת בלי לצפות בטלוויזיה. כבר מזמן למדתי שאין טעם לשבת מול הטלוויזיה שעות על גבי שעות בכל פעם שיש פיגוע, במיוחד מאחר ומדובר בדברים שחוזרים על עצמם. כאשר יש פיגוע עוברות שעות ארוכות עד אשר אפשר לקבל מידע מדוייק על מה שהתרחש, ועד אז משגעים אותנו בחזרה על אותם הדברים. אני גם לא ממש חוששת ממלחמת המפרץ 2. החרדה האמיתית היא לאחרים, ובמיוחד לבני כאשר הוא לא נמצא לידי. לעצמי אני לא חרדה כלל וכלל. מעולם לא הפסקתי לנסוע בתחבורה ציבורית או להכנס לקניונים- אנו ממשיכה ללא חשש.

דנה שלום החרדה במציאות הישראלית טבעית, עם זאת, חייבים למצוא דרך לשמור על איכות החיים. נשמע שהלחץ והחרדה שאת עוברת גורמים לך לפגיעה קשה בתפקוד השוטף ולכן אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד בהפחתת לחצים. תוכלי גם להיעזר בשיטת שנקראת EMDR שתוכלי לקרוא עליה בקישור שלהלן. הוא יעיל במיוחד לבעיה הזו. http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן