עזרה לגיל 18

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

04/03/2003 | 12:06 | מאת: אחות

אנחנו משפחה בת 5 ילדים מתוכם ארבעה בנות ובן אחד שהגיע לאחר 3 בנות חשוב היה לפתוח בדרך הנל מאחר וברצוני לציין עד כמה הבן חשוב להורים ובמיוחד לאמא. כל מה שהילד הזה מבקש מגיל אפס ועד היום הוא מקבל : אוטו, רשיון כסף לביזבוזים פשוט הכל הכל מעולם לילד לא הוצבו גבולות . כיום לאחר 18 שנה לאמא מאוד קשה להתמודד איתו מאחר והוא לא יודע מה זה לא הוא חושב שהוא אליל והכל מגיע לו ואם לא נותנים לו אז הוא לוקח בכח. אם הוא לא בא לו ללכת ללמוד אז הוא הולך יום אחד וזהו כי ככה הוא החליט וקבע והיום בגיל הנוכחי מאוד קשה ל"תפוס אותו" הילד ישן בימים ויוצא בלילות נ.ב. רציתי להוסיף שהבחור חסר סבלנות וסגור ולא נותן לכל אחד להתקרב ולדבר איתו הוא ישר "מתנפל " וצועק אף אחד לא מסוגל לדבר איתו זהו פחות או יותר התיאור שאלתי היא ? איך להתודד איתו ואיך לתקשר איתו? כיצד ניתן לתקשר איתו

לקריאה נוספת והעמקה
06/03/2003 | 11:42 | מאת: ידענית

שלום, לדעתי יש לקיים שיחה עם הנער ולא לקשור זאת לשום ארוע.לדבר באופן כללי על הצורך להתחשב בסביבה על מנת שהסביבה תתחשב בך,שאין לראות שום דבר כמובן מאליו, שיחס הוגן הוא לדעת להגיד תודה שמקבלים משהו,וגם לדעת לקבל שמה שביקשת לא מתקבל.כמו שלו יש סיבה לבקשה,למאשר או ללא מאשר יש סיבה לאישור או לדחיה. להסביר לו ששום מערכת לא תתיתן לו באופן מוחלט כל מה שהוא מבקש,ואם הוא לא יתרגל לקבל סירוב בנועם,הבעיה תחמיר במיוחד כשילך לצבא. חשוב לדבר עם הנער דווקא ביום רגוע,לא כתגובה לבקשה שלו.

06/03/2003 | 14:13 | מאת: אחות

בתגובה לתשובתך... קודם תודה שהפנת את תשומת ליבך אבל אם היית שמה לב למה שכתבתי היית מבינה שגם במצב של "רגוע" לא ניתן לדבר עם הבחור - הוא דיי מכונס בעצמו ואל מוכן להקשיב לכלום ....

06/03/2003 | 22:45 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אחות שלום נשמע שישנה בעיה רצינית של גבולות כבר שנים רבות ובגיל 18 קצת קשה לשנות אישיות של אדם ואת מערכת יחסיו עם המשפחה. מאחר והבעיה העיקרית היא של הוריך הרי שיכולתך להשפיע בסיפור הזה מעטה מאוד. אני יכול להבין את התסכול שזה מעורר ואולי זה הסיפור המרכזי איתו את צריכה להתמודד, ולא עם אחיך. אולי מרכז העניין הוא יחסיך עם הוריך שהפכו אותו לאליל שעושה מה שהוא רוצה. יתכן שכעת לא תוכלי לתקשר איתו כיוון שהתנהגותו אנוכית וחסרת התחשבות. את לא חייבת לקבל אותו כפי שהוא, כמו הוריך. אולי דווקא אם ירגיש שיש מחיר להתנהגותו ישקול כיצד לשנות אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

09/03/2003 | 15:26 | מאת: אחות

ד"ר תודה רבה על תגובתך בנושא אבל השאלה שלי היא לא כיצד אני אומרה להתמודד מולו אלא הורי הם אלה שאפסו כוחם מולו וזה הגיע אפילו לעזיבת הבית מצידו והם כל הזמן מנסים לנהוג בו בכפפות של משי וזה ממש לא עוזר בין כך או בצעקות ומריבות מה עושים? לתת לו להתבייש מעצמו ? - לא בא בחשבון לבחור אין בושה לעזוב אותו? - הוא בקלות יכול להדרדר ומשם כבר אין חזרה מה ?

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית