אני צריכה עצה ...

אני צריכה עצה... יש לי הרבה בעיות : הפרעת אכילה, הפרעות חרדה למיניהן וכנראה גם הפרעת אישיות גבולית... (לדעתי בכל אופן) אני נוהגת לפגוע בעצמי (לחתוך, לעשות פצעים עם הציפורניים בכפות הידיים, לתת לעצמי מכות בראש וכו'). ואני רוצה למות. אני שונאת את העובדה שנולדתי, ואת עצמי בכלל. יש לי גם חרדה חברתית מאוד מאוד גבוהה ולכן בעיקרון אפשר לומר שעד עכשיו לא קיבלתי עזרה גם כשאני הולכת לפסיכולוגים אני פשוט יושבת ושותקת אני מתביישת לדבר כי אני בטוחה שהפסיכולוגית צוחקת עליי וחושבת שאני מטומטמת אני מאוד שונאת את המצב בו אני נמצאת כרגע. אני בוכה כל יום ונמצדת בדיכאון. כלפי חוץ אני מתפקדת בסדר גמור (בגלל שאני מתביישת שיחשבו שמשהו איתי לא בסדר) אבל מבפנים אני מתפרקת. ניסיתי להתאבד לפני כשבוע. אם חבר שלי לא היה משגיח עליי עכשיו בכל זמן ודואג שאני לא אשאר אף פעם לבד בבית, סביר להניח שהייתי כבר מתה. ראוי לציין שאני בת 16, ושהמשפחה שלי לא יודעת מכלום. בהם מקור הבעיה והם חושבים שאני משוגעת וכו. אני מפחדת ומתביישת ולא מסוגלת לפנות אליהם... האם אשפוז זה הפתרון היחיד שלי ? אני לא רוצה להתאשפז, אני מפחדת, ומלא אנשים מספרים שקרובים שלהם שהתאשפזו או הם עצמם פשוט נדפק להם המוח פי 2 בעקבות האישפוז מה אני כן יכולה לעשות בשביל לשפר את מצבי ?

שלום אישפוז לא צריך להיות הפתרון היחיד אבל את צריכה להיות בטיפול פסיכולוגי קבוע ומסודר לפחות פעם פעמיים בשבוע. לא נורא שאת לא יכולה לדבר, עם הזמן תתרגלי ותצליחי לדבר. חשוב שתהיה לך מסגרת שבה תוכלי לבטא את עצמך, במיוחד אם המשפחה אינה מודעת למצבך. אני מבין שקשה לך להיות בטיפול, אבל אני חושב שאסור לך לוותר. נשמע שאת מתקשה לטפל בעצמך ואת זקוקה לזה. לפעמים זה גם עניין של מזל למצוא את האדם שאת מתחברת אליו ואז הדברים הולכים יותר בקלות. אני מציע שתנסי להיעזר בהורים לפחות כדי למצוא לעצמך טיפול מתאים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

קודם כל תודה על התשובה... יש לי רעיון, שאני חושבת שיוכל לעזור לי. אבל ההורים שלי חושבים שהוא מטומטם וכו'. לכן אני צריכה עצה ממך אני עכשיו נקרעת בבי"ס... אני פרפקציוניסטית, ויש לי חרדה חברתית. כך שאני מקבלת ציון לא טוב (= בשבילי - נמוך מ-90...) אני פשוט נכנסת לדיכאון.. ומרגישה מאוד מאוד רע. עכשיו אני בכלל בתקופה גרועה, ואני לא מצליחה להתרכז וללמוד למבחנים ולכן אני גם כבר הברזתי מכמה, ואני עכשיו בכלל בדיכאון (ניסיתי להתאבד לפני שבוע) ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. לכן עלה לי רעיון... חשבתי אולי אני אצא עכשיו מבי"ס. אשב בבית ואשקיע רק בעצמי (קשה לי לעשות את זה יחד עם הלחץ של בי"ס. כל יום נוסף לחץ חדש ואני לא יכולה להרשות לעצמי כלכלית יותר מפגישה אחת בשבוע עם פסיכולוגית, כך שכל שבוע נוספים מליון דברים ומליון בעיות ובקיצר, זה לא עובד...) אני רוצה לשבת בבית, לבנות אתר (אני מאוד אוהבת לבנות אתרים, זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי וגאה בעצמי בגלל התגובות), ולהשקיע בעצמי. להתחיל טיפול פסיכולוגי, וללמוד באופן עצמאי (אין לי בעיות עם זה, להיפך) כל מיני נושאים שבהם אני מתקשה כרגע - כמו מת', ואנגלית. הייתי עושה את זה בשמחה תוך כדי הליכה לבי"ס, אבל יש לי 2 או 3 מבחנים כל שבוע ולכן אני כל הזמן מזניחה מקצוע אחר... בקיצר, חשבתי שזה יהיה מאוד טוב אם אני אשאר בבית את החצי שנה שנותרה, אשקיע בעצמי, אטפל בחרדה החברתית וכ' ושנה הבאה אחזור על י"א בפנימיה כלשהי, רחוק מהבית ... אז גם אני אדע כבר חצי מהחומר ולכן הלימודים יבואו לי יותר בקלות ואני לא אלחץ ואהיה היסטרית כל הזמן... ההורים שלי צרחו עליי שאני מטומטמת, בגלל הרעיון מה אתה חושב ? רעיון טוב ? או לא ?