ויכוח פסיכולוגי...

בוקר טוב . אכתוב בקצרה בצורה תמציתית בכדי לא להכביד.... ובכן, אני בת 50 נשואה + . טיפוס חם מאד, רגיש מאד , לא סובלת מעודף ביטחון עצמי ,מאז ומשחר ילדותי. יש לי2 חברות נשואות בלבד. אינני מרגישה מאז ומתמיד בצורך להרחיב את כמות החברים. אני טיפוס ביתי , משקיעה בבית וביילדי. יש לי ויכוח עם בני הבכור כבן 25: יש לו הרבה חברים, אז האם זה מראה שיש לי בעייה? הוא טוען וזורק לי שאני סובלת מחרדה חברתית ואני סתם נחותה, על סמך מה קבע? אם יש לי חוג עצום של חברים זה מוכיח שאני חברותית? משהו חיובי? אם טוב לי ולא מפריע לבעלי שיש לי רק 2 חברות מדוע זה צריך להפריע לבני, או שמא בני צודק ואני צריכה בכוח לחפש חברים בכדי להוכיח לעולם שאני חברותית?!. . האמת היא שאני טיפוס מאד פגיע ומאד מאד חם ולבבי ומצד אחד אין לי הרצון להרחיב את כמות האנשים כי אני פוחדת להיפגע לכן אני מעדיפה כמה שפחות להתקרב לחברה.אני אלרגית לאנשים צבועים וסנובים, האםזה מוכיח שיש לי בעייה? אודה לך על תשובתך.

שרה, לדעתי, את לא צריכה להוכיח לעולם שום דבר. אני חושבת שאת צריכה לעשות את מה שאת חושבת שנכון לך. השאלה היא עד כמה זה באמת מפריע לך שיש לך רק שתי חברות. עדי

עדי, שלום רב!. אם הבנת נכון, כלל לא מפריע לי גם אם היתה לי חברה אחת בלבד. אך לבני, מוזר המקרה שלי שאין לי חוג חברים מורחב. אני מתלבטת אם הבעייה טמונה בי או בעצם אין לי שום בעייה, ומעניין אותי לקבל תגובה מקצועית בנידון. תודה לך.

שרה שלום אני לא חושב שמדובר במשהו שקורה לך אלא ביחסים שלך עם בנך. אינני יודע מהיכן הצורך לאבחן אותך, אבל ברור שיש משהו שמציק לו. מעניין להבין מה זה אומר בשבילו שיש לו אמא עם חרדה חברתית. מה זה אומר בשבילו שהיית למשל הולכת לטיפול ומשתנה כפי שהוא חושב שאת צריכה להשתנות. אין זה אומר כלל שאת צריכה לנהוג לפי דעותיו, שבהחלט יתכן שהן מוטות ולא מדוייקות, אבל שווה להבין את הסיפור המלא. גם אם היתה לך חרדה חברתית זה בהחלט העניין שלך, ומעורבותו בעניין נשמעת כביטוי להתמודדויות שלו בתוך המשפחה ולא רק כויכוח פסיכולוגי על האבחנה הנפשית שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום רב!. במענה לתשובתך הריני להוסיף: בני טוען שאצל כל החברים שלו הוא רואה "משהו אחר", ז"א: כשהוא נכנס לביתם, הוא תמיד רואה שההורים של החברים שלו מזמינים חברים לבייתם. ואצלינו בבית לעיתים רחוקות מאד באים חברים, וזה רק 2 זוגות. גם 2 החברים שיש לי הם מזמינים אותי ואת בעלי לעיתים רחוקות. פשוט עייפים מהעבודה, המרחק, עצלנות לנסוע אליהם וכו'. אך, אני מקיימת באופן קבוע קשר טלפוני עם 2 החברות. זה לא מקובל עליו שאף פעם הוא לא רואה שבאים אלי הביתה חברים בניגוד אצל מה שהוא רואה אצל החברים שלו. הוא אומר שיש לי בעייה חברתית ועלי לטפל. אמרתי לו שלא יעשה השוואה ביני לבין חבריו וזה כלל לא מעניין אותי מה קורה אצל אחרים. לי טוב ככה וזהו זה. אני גם לעיתים רחוקות מאד יוצאת עם בעלי לבילוי כלשהו- וזה גם מפריע לו. וטוען:" אתם מתנהגים כמו זוג זקנים ומתנוונים, וזה לא נורמלי שלא באים לפה חברים ואתם כלל לא יוצאים מהבית" . מאד נפגעתי, צעקתי עליו ואמרתי שזה כלל לא עניינו. אם לא מפריע לי ולבעלי זה לא אמור להפריע לו ושלא התערב לי בחיים, אני מספיק ילדה גדולה. הוא פשוט עושה השוואה ביני לבין הסביבה, החברים שלו, שהבית תמיד שורץ חברים, ואצלינו הוא רואה שזה מוזר ושונה. אגב, אנחנו משפחה מאד חמה.ונגיד, שיש לי חרדה חברתית, אני חושבת שזה לא העסק שלו, אם אני מעדיפה להיות בודדה וטוב לי כך, מה פסול בכך? - סליחה על האריכות וממתינה לתגובה נוספת מהרופא, וחן חן לך על תשובתך.