לחיות את העבר

שלום ב"פסיכותרפיה האינטרנטית" שאני עובר ובהחלפת חוויות עם משתתפים אחרים גיליתי שנדיר מאוד שאני חי את העבר. אני מסוגל לכתוב על נייר את הפרטים של שהחוויות שעברתי אבל כשאני מתאר חוויות בעבר הדברים הם עובדתיים,לאקוניים,יבשים,נטולי כל רגש .אני לא חש אופוריה כשאני נזכר ברגעים יפים ואני לא חש צמרמורת כאשר אני נזכר באירועים קשים. היה שני מקרים חריגים לפני 14 שנה אמא שלי עברה כריתת שד ואז חששתי לחייה הייתי אז לאחר גיל 30 וכשהתעוררתי בבוקר ראיתי את עצמי כילד הולך לתחנת האוטובוסים לחכות לה בחזרתה מהעבודה. לפני הניתוח ראיתי תמונות של חזרה לשיגרה ועשיית שופינג בקניוןעם אמא בתקופה הדיכאונית כשהתקשיתי לישון וזה היה במאי 2000 קפץ לי לראש שמה של השדרנית מיכל ניב ששלחה יד בנפשה מספר חודשים קודם לכן. מכבר לזה תמיד חיתי ואני חי את היום וההווה וכשאני רואה אנשים עם PTSD אני יודע שיש לי מזל גדול בחיים. שאול

שאול לראות את החלק האופטימי מתוך הקשיים שעברת דורש כוחות וטוב שיש לך את היכולת הזאת. בברכה ד"ר אורן קפלן