כל החיים

שלום רב לכל הפורום... כל החיים שלי כמו שאני רואה אותם עכשיו בנויים מחלקים שבכל חלק אחר בחיים משהו הניע אותי לדוגמא (בקירוב) בכיתה ה מאוד התענינתי במיתולוגיה יוונית ולא רק שהתעניינתי בזה אלא חייתי את זה...לאחר מכן התענינתי במיסטיקה ..פסיכולוגיה אומנויות לחימה ומלא דברים שחלקם הניעו אותי לחיות וחייתי אותם והייתי אותם. מה שמעניין שכל נושא בחיים שלי היה שונה לגמרי ואפילו בצורה שונה לגמרי..אומנויות לחימה ומיסטיקה-פיזי ומנטלי.. אך כולם התחברו לי איכשהוא... הנקודה היא שאני עכשיו בין 17 וכבר שנה וחצי אני עושה שומע וחי בצורה חד משמעית את המוזיקה(ז'אנר מסויים) ותמיד..אבל תמיד אני מפסיק מתישהוא ועובר לנושא אחר שבו אני ישקיע ימים ומחשבה. ככה אני חי 17 שנה והאמתי שדי טוב לי עם זה...עד שכבר העניינים מתחילים להסתבך בזה שכל עניין החלקים האלה היה שהייתי קטן... בשנה וחצי האחרונים פיתחתי קשרים עם אנשים בקשר למוזיקה ובניתי על זמנים והשקעתי במוזיקה במקום הלימודים והנה..כמו כל אותה פעם בחיים אין לי חשק יותר למוזיקה הזאת...המוזיקה היתה החיים שלי...לפחות ככה חשבתי. עכשיו שאין לי כבר רצון לשמוע תמוזיקה ולעשות אותה להזכיר שאני בשיא גיל ההתבגרות... יכול ליהיות שהמצב הזה יביא אותי לדיכאון חריף? בתודה רבה אילון

היי איילון, האם מפריע לך שבתקופות שונות בחיים שלך מעניינים אותך נושאים שונים? בסה"כ, עושה רושם כי אתה מתבגר צעיר, שבודק מה מתאים לו ומשתנה עם הזמן. אתה כל הזמן בבדיקה של דברים חדשים. זה מפריע לך?

היי אפשר לשאול בת כמה את? נירה

כמו שאמרתי בגיל 12 ו7 זה ממש לא מפריע אלא תורם ותרם לי לידע ניסיון וכו' אבל זה לא סתם שמהו שאני מוצא בו עינין וחוקר אותו אלא הוא תופס מין מקום חשוב בחיים שלי...הרבה יותר ממה שהוא אמור ותמיד אבל תמיד הוא נפסק...מה שמצחיק פה שיש לעניין הזה מןי קטע כרונולוגי שכמעט ספור...ככל שעובר הזמן הנושא שבו אני שוקע הוא ליותר זמן כלומר אהבתי לפני 3 שנים אומנויות לחימה לכ8 חודשים ולפני מיסטיקה לחצי שנה ועכשיו כשנה וחצי ... לא רק שזה מפריע לי אלא אני כבר חודשיים נמצא במצב שלפעמים אני מאבד את עצמי ולא יודע מי אני מה שאני קורא לו דיכאון כי אני לא מדבר עם אף אחד ומלא קשרים שהיו לי נותקו. כמו שאמרתי אחת מהבעיות שנובעות עכישו שאני כבר גדלתי ובגלל שהנכנסתי לכל מה שקשור למוזיקה היכרתי אנשים ועזבתי מלא דברים בשביל המוזיקה ופתאום אין לי כלום כי זה היה הדבר היחיד שהיה לי בחיים והדבר היחיד שעזר לי לברוח מכל דבר קשה בחיים האלה....

אילון שלום הגיל שאת נמצא בו מתאפיין בחיפוש אחר זהות ועצמי אמיתי. זה טבעי שתעבור בין דברים שונים ולא תתקבע בהכרח על נושא אחד. לכן אין כל סיבה שזה יגרום לך דיכאון כלשהו. עם זאת, במידה ואת חש דיכאון או שאתה זקוק לייעוץ מקצועי תוכל לפנות לשיחות אצל פסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

תראו , עם כל הכבוד לזה שעוזרים לאנשים בהתמודדויות לא פשוטות בחיים,אנשים נשים וצעירים נוטים עכשיו בכח לחפש אצל עצמם דיכאונות ודברים שצריך /שאפשר לטפל בהם.אם מישהו מעסיק את עצמו בחשש ממצב פסיכוטי אליו הוא עלול להקלע, זה לא מגדיל את הסיכויים ?פוגע באיכות החיים?לא צריך לקחת דברים בפרופורציות נכונות? אם מישהו ממוצע שמושפע מהאווירה הכללית הולך לפסיכולוג עם בעיה טריוויאלית, הוא יכול להתעמת עם התת מודע שלו או עם השד יודע מה שלו ולהסתבך. זה באמת כל כך חשוב שזה שווה את זה?

ליצוף, אם לבנאדם ישנה בעייה אז למה לא להתמודד איתה. ואולי לגלות שזו לא בעיה אחרי זמן רב שחשב שזו בעיה? זה ירגיע את הבנאדם. אני לא מכירה אנשים שעל ידיד שיחות " הוציאו " לעצמם מצב פסיכוטי. זה נשמע כאילו זה מפחיד אותך, לא? לאיילון- באמת אם אתה נכנס לדיכאון מזה תבדוק למה, אבל אני רוצה רק לומר לך, שגם אנשים בגיל יותר מבוגר ממך מחפשים מה מתאים להם, מתלבטים, משנים עיזוקים , חברים, בעלים, וכו'. ומי שעושה כן, כנראה גם מקשיב למה הוא רוצה באמת ומחפש מה הוא רוצה באמת. לנירה- אני בת 26. למה שאלת?:)