דכאון ותגובה סביבתית

מזה חצי שנה אני מאובחנת כסובלת מדכאון חד קוטבי עם תסמונת חרדתית משמעותית ובעיות של התעוררות מוקדמת. מטופלת בתרופות ובשיחות.החרדות פחתו משמעותית, הדכאון עדיין קיים. אני מתאמצת מאד לתפקד-בבית ובעבודה, אבל לא תמיד מסוגלת, בגלל עייפות,מועקה, בכי וכו' ואז אני נאלצת להישאר בבית. במקצועי אני מורה בחטיבת ביניים,19 שנים טובות באותו בי"ס, אהובה על תלמידים,מוערכת ע"י מורים והורים. מאז תחילת שנת הלימודים נעדרתי כשבועיים-באופן מפוזר. הרופא שלי הציע חודשיים מנוחה בבית, אבל רציתי להתמודד,לעבוד. סיפרתי למנהלת שלי מהו מצבי מיד כשאובחנתי, גם היה לי התקף חרדה בתוך חדרה,מלווה ברעידות ובבכי עז.ברור לי שאינני אשמה במצב,אני מאד סובלת ממנו. הקושי הוא ביחסה אלי:היא צועקת עלי,כועסת על ההיעדרויות ,קצרת רוח ובאופן כללי משדרת חוסר סבלנות וסובלנות. הרופא שלי שוחח איתה-לבקשתי, כך גם נציג הסתדרות המורים בעיר מגורי, כל זה-לשווא. היא הפכה בעיני לדמות דמונית,מפחידה ,מאיימת מאד. סובייקטיבית-האיום הוא על מקור פרנסתי,כבודי כאדם וכאשת מקצוע. האם תוכל לתת לי עצה כיצד לנהוג? אולי היא מתבלבלת מכך שבכיתות אני מלמדת היטב,נראית רגועה, אבל המצב לפעמים מתהפך במהלך הפסקה? מכאיב להיות בדיכאון, מכאיב עוד יותר להרגיש שאינני מובנת.

נועה שלום צר לי לשמוע על חוסר הרגישות של המנהלת שלך, יש לה כנראה בעיה שלא באה לביטוי רק איתך אלא בוודאי עם אנשים נוספים בצוות. לפי מה שאת מתארת עשית הכל כדי להסביר את עצמך ואת המצב, והיא בכל זאת לא מתחשבת. אני מציע שכעת תנסי להתעלם ממנה ולהבין שזו הבעיה שלה, ולא הבעיה שלך. במסגרת השיחות נסי לעשות את השינוי המחשבתי שיעזור לך "למחוק" קצת את נוכחותה ודבריה. מובן שבתקופה הרגישה שאת עוברת זה לא קל, אבל תגלי שבאופן מפתיע אם תצליחי להתגבר עליה, מצבך עשוי להשתפר גם בתחומים אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן