כיצד לנהוג עם בני?

שלום רב! בני בן ה-19 חסר סבלנות אלי ובכל פעם שני פונה אליו הוא עונה בצורה מאוד לא יפה. כמו כן כשאני מבקשת ממנו משהו הכי קטן הוא אנטי ולא מוכן לתת מעצמו. אני לעומת זאת פונה אליו בצורה מאוד יפה למרות שהוא עונה כך. פניתי אליו ושאלתי אותו למה הוא מגיב כך? תשובתו היתה שאני מרגיזה ושואלת שאלות מרגיזות אך הדבר לא כך, פשוט הכל מרגיז אותו. כשאני ממעיטה בדיבור איתו - הכל כשורה. מה עלי לעשות? למעט בדיבור איתו או שלנהוג אחרת? מצפה לתגובתך. תודה.

היי שיר, האם ההתנהגות ככה היא גם לשאר אנשי הבית או רק אליך? עדי

שיר שלום בד"כ מאחורי סוג כזה של התנהגות יש סיפור רחב יותר הכולל את היחסים בתוך המשפחה, דברים שקורים לו מחוץ לבית, היחסים שלכם בעבר ואופן התפתחותם ועוד. גיל 19 עדיין שייך לגיל ההתבגרות שצופן פעמים רבות חיכוכים בשל גדילתם של הילדים וחיפושם אחרי עצמאות. בזמן זה גם עולים כעסים שונים. אינני יודע מה קורה אצלכם ולכן אין לי פתרון כללי למצב. אין ספק שאת לא צריכה לסבול דיבור לא יפה ממנו. אני תוהה מה קורה לגבי בני משפחה אחרים וחברים, האם גם שם זה נראה אותו הדבר. יש מקום לשים גבולות ואולי אף לנקוט בסנקציות מסויימות במידה ואת מרגישה שהיחס שאת מקבלת מזלזל ולא מכובד. מצד שני כדאי לנסות להבין מה בדיוק מציק לו ואולי באמת יש משהו שאת שואלת או אומרת שמרגיז ואת פשוט לא שמה לב לזה. במקרים של סכסוכים חריפים אני גם מציע גם לפנות לייעוץ אצל מטפל משפחתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

גם אני ככה כלפי ההורים וזה לא בכוונה .... גם אני תוהה מה ניתן לעשות בנידון כי זה מפריע לי שאני כזאת, אני מרגישה רע עם זה ואני בת 21 .... זה עדיין נחשב "גיל ההתבגרות"? אבל אני מגיבה יותר בחוסר סבלנות ואני צועקת יותר הינו פעם ביעוץ אבל זה לא עזר לפעמים אני חושבת שקצת קשה לי להסביר דברים מסוימים לאבא שלי לדוגמא נניח כמו דברים שהוא שואל אותי והוא לא שמע את התשובה שלי אז אני מגיבה בצעקות ובעצבים או שלדוגמא יש קטעים שאני אומרת "אח"כ" והוא מתעצבן שזה לא עכשיו או לדוגמא , יש קטעים שגם הוא טועה אבל הוא לא מודה בטעות אז קודם הוא מאשים אותי שאני הרסתי ואם הוא מגלה שטעה הוא לא יגיד כלום אלא אם כן אני אכריח אותו ובכלל אני נורא תוקפנית פשוט כמעט הכל עולה לי על העצבים. אבל זה לא קשור לזה שלדוגמא שאני דווקא כן אוהבת אותו ואין לי שום רגשות שנאה וכאלה חס ושלום בינתיים אני גרה איתו בבית אבל אני חושבת שהגיע הזמן שאני אשכיר דירה... למה דברים לא יכולים להיות נורמלים יותר... אולי אני פשוט תוקפנית מטבעי כי זה כבר שנים ככה וזה רק נהיה יותר גרוע משנה לשנה אז מה אני יכולה לעשות עם זה? ויש לי עוד שאלה.... תאמת שאני מוציאה את המיץ לכולם וכולם תמיד מתייאשים ממני בהסטריה ובכמויות, לפעמים (לעיתים רחוקות) קורה שאני ממש מוציאה תמיץ וממש מקשה על אבא שלי (שהוא לא איש בריא אגב) אז יוצא שהוא קצת מחטיף לי זה די כואב אבל אני חושבת שזה מגיע לי תאמת כי אני ממש ממש נוראית, פשוט קשה להסביר את זה. אז השאלה היא שוב מה אני יכולה לעשות בנידון כי למטפל אני הולכת כבר שנים כולל תרופות..