הצילו

(אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון). בננו המקסים, ושובה הלב (וכמובן - המפותח לגילו) משגע אותנו!!! בשבוע הבא ימלאו לו שנה ושמונה חודשים. הוא ילד פיקח, עליז ובאמת שובה לב. למעט קטעי הרבצות ונשיכות, שיכולים לבוא ברגעים הכי אינטימיים ונעימים ביננו (וכמובן, שאותנו זה הכי מרגיז). שוב עליי להדגיש שכמו כמעט כל ילד בכור, לילד לא חסרה תשומת לב. אני מרגישה שניסיתי כבר את כל רפרטואר התגובות שלי: - "אסור, לא נעים לי שאתה מרביץ" (מאוד דידקטי ופסיכולוגי - אך עוזר כמו כוסות רוח למת). - לתפוס לו את היד בתקיפות ושוב לחזור על הטקסט המוזכר לעיל. - לצעוק, בעיקר אחרי נשיכות שמאוד כואבות. הוא נראה מפוחד והתחיל להגיד את המשפט "אמא כועסת". אני לא מרגישה נוח עם זה. האם זה עול בשביל ילד בגילו או שהוא כבר יכול להכיל את זה שההורים ממש כועסים כשהוא עושה משהו לא בסדר ובהחלט נראה שהוא יודע שהוא עושה משהו לא בסדר. איך קוטעים את זה שלא יהיה ילד מרביצן. תודה.

גלי שלום בנך נמצא בגיל בעייתי מבחינת ההורים. מצד אחד הוא כבר מבין הרבה ויש אשליה שבעצם הוא כבר לא תינוק. בפועל הוא מבין את מה שקורה מסביב בצורה מאוד שונה ממה שיקרה לו בעוד שנתיים לדוגמא. נשיכות והתנהגות לכאורה אלימה אופיינית גם ברגעים אינטימיים ואינה מבטאת בהכרח כעס או התנהגות בוטה. זה בהחלט זמן להתחיל לשים גבולות אבל אי אפשר לצפות ממנו שיבין ויפנים את הכל. נשמע שאת נוהגת נכון בכך שאת אומרת לו שאת לא אוהבת מה שהוא עושה ובהחלט צריך לפעמים גם להפעיל כוח נגדי ולהפסיק את ההתנהגות הבעייתית. עם זאת, חשוב להתגבר על תחושת הזעם שזה מעורר ולחשוב שהוא עדיין תינוק. בינתיים זה לא אומר כלום על מה יקרה לו בעתיד. סביר להניח שבשנה הקרובה הוא ילמד מיומנויות תקשורת טובות יותר ואז גם יוכל להפנים את המסרים. קחי בחשבון שתסכול מסוג זה צפוי עוד שנים רבות, בכל פעם זה מקבל זוית אחרת. בסך הכל אם את מודעת לעצמך ולתהליכים שהוא עובר, אפשר לעבור את זה בשלום. ויניקוט השתמש במונח Good enough mother כדי לומר שההורים לא חייבים להיות מושלמים או אפילו להיפך, צריכים להיות לא מושלמים ומתסכלים מעט כדי שהילד ילמד להתמודד עם הסביבה. אני חושב שזה עובד גם לכיוון ההפוך. בברכה ד"ר אורן קפלן