תלותיות

אני בסוף שנות הארבעים ובשנים האחרונות הפסקתי לעבוד מחוץ לביתי מסיבות בריאותיות. אולי בגלל שהייתי צעירה יותר או גם בריאה יותר אך מעולם לא הרגשתי תלות בבני משפחתי והיה לי הבטחון שאם אצטרך אתמודד יפה עם משימות החיים. מאז שחליתי (לא מחלה קשה המצריכה ריתוק אלא יותר ממושכת וכרונית) אני נמצאת יותר בבית והפכתי להיות תלותית בבני משפחתי. כלומר, אם יש משהו לסדר עם הרשויות, או להתעמת עם ממסד אני שולחת אותם. אין לי הבטחון שאצליח בכך. הפכתי חסרת בטחון. המצב הגיע לידי כך שלאחרונה אני חרדה (לא חרדות הסטריות במשך כל הזמן) שיאונה רע לבני משפחתי ואשאר לבד ולא אוכל להתמודד. אני לא מבטאה את הפחדים הללו בהצמדות אליהם או בדרישה שיהיו איתי והם אפילו לא יודעים מה עובר לי בראש. אך לאחרונה זה יותר ויותר מטריד ומפחיד אותי. מה יקרה אם אשאר לבד? מי ידאג לי? אשמח לעצה מכל מי שיוכל לתת.

רחל שלום כנראה שמה שקרה השפיע עליך ואת מגיבה בסוג של חרדה. אמנם לא פיתחת ממש אגורפוביה שזו סוג של חרדה שגורמת לאנשים להסתגר בבית, אבל מה שאת מתארת הוא בכל זאת סוג התמודדות שמעורבת בו חרדה. מאחר ומצבך הבריאותי השתנה לאחרונה זו תגובה שעשויה להיות טבעית, אך עדיין יש מקום לטפל בה. חשוב שלמרות הבעיה הרפואית תשארי עומדת בזכות עצמך עם דימוי עצמי איתן. כשתמודדים עם מחלה לא תמיד מודעים לצדדים הפסיכולוגיים שמתרחשים במקביל או כתוצאה ממנה. פסיכולוגים שיקומיים ורפואיים מתמחים בדיוק בנושא הזה ואולי כדאי לך להייעץ עם איש מקצוע מהתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן