בדידות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

09/12/2002 | 14:22 | מאת: הדס

לכל מי שיתן עצה טובה התודה והברכה. אני בשנות החמישים לחיי וילדי גדלו ופרחו מהקן. אמנם אני עסוקה בשעות היום וגם לא חסרים לי עיסוקים מפרים ומעניינים כמו קריאה, כתיבה, מוסיקה לימודים באוניברסיטה הפתוחה וכו'. אבל בן זוגי חוזר רק בשעות הערב ולמרות שהיחסים בינינו מצוינים בכל זאת אני מרגישה מאד בודדה בשעות הארוכות עד בואו. לא תעסוקה חסרה לי כי אם חברת בני אדם. אינני יכולה לעבוד במשרה מלאה מסיבות בריאותיות ועבודה בחצי משרה קשה לי למצוא גם בגלל גילי. איך אפשר ליצור קשרים עם אנשים כאלה שיתנו לי להרגיש שייכת אהובה ורצויה כמו שילדי נתנו לי בשעתו והשאירו חלל ריק וכואב היום?

לקריאה נוספת והעמקה
09/12/2002 | 22:52 | מאת: ד"ר אורן קפלן

הדס שלום חשוב שלא תישארי לבד ותמצאי לך עיסוקים שכוללים מפגש חברתי. מאחר ואת לא יכולה לעבוד אולי כדאי להתנדב. למשל, יש מסגרת התנדבותית של הביטוח הלאומי שמחפש אנשים לעזור לקשישים. תוכלי לקבל על כך מידע בסניף הביטוח הלאומי הקרוב לביתך. יש כמובן מסגרות רבות נוספות. אני חושב שעזרה לאנשים אחרים תוך כדי מפגש בין אישי עם צוות המתנדבים עשוי להשלים משהו שחסר לך. מחקרים מראים שאנשים שמתנדבים בעזרה לאנשים אחרים נהנים מאיכות חיים טובה יותר. מה דעתך? בברכה ד"ר אורן קפלן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית