מיניות

רציתי לדעת באופן כללי כמה מקום יש בטיפול לנושא המיניות? עד כמה אנשים חושפים פרטים לגבי חיי המין שלהם בטיפול? חוסר הנוחות והמבוכה שכרוכה בכך מובנת, שכן מדובר בהחשפות אינטימית ביותר. רציתי לדעת היכן מעמיד הדיון בנושאים אישיים אלו את המטפל? האם הוא "חסין" מפני מבוכה, שיפוט או ביקורת? האם יהיה זה נכון מצידי להניח כי מטפלים רואים במיניות תחום "יצירתי" שיש בו מקום להתנסויות ולחוויות? אשמח לקבל את דעתך בנושא. כמו כן, אשמח גם לשמוע ממשתתפים בפורום ש"עשו את הצעד" ודיברו על האינטימי ביותר, כיצד הרגישו כלפי העניין. תודה.

סיגל שלום אני מניח שהשאלה עולה סביב התלבטות האם וכיצד לדבר על מיניות בטיפול. את צודקת שמדובר אולי בנושא האינטימי ביותר שיש ודרושה מידה רבה של אמון ונוחות בטיפול כדי להעלות את נושא המין בצורה פתוחה, אלא אם מדובר באדם שבאופן כללי מאוד ליברלי בדיבור על מין. רוב האנשים אינם כאלה וטבעי שמה שקשה או לעיתים בלתי אפשרי לדבר בחוץ, קשה גם לדבר בתוך המפגש הטיפולי. הפסיכולוג אינו חסין ממבוכה כמו שאינו חסין מכל דבר אחר. הוא צריך להיות מספיק פתוח ומודע לתפקידו ולעצמו כדי שיוכל להתמודד עם המבוכה במידה וישנה כזו. אני מתאר לעצמי שיש הבדל בין מטפלים שונים בגישתם לנושא המיני. בכל מקרה, מדובר בנושא חשוב מאוד בעיקר כשמדובר ביחסים בין אישיים, דימוי עצמי ותפיסת גוף. לכן למרות המבוכה כדאי להעלות את הנושא על סדר היום הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן