ריק בחיי האהבה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

21/11/2002 | 14:38 | מאת: אני

שלום אורן (אשמח לתגובות נוספות) אני בשנות השלושים לחיי. נשואה 11 שנים ואם לילדים. מבחינת הנתונים האובייקטיביים אין לי מה להתלונן: יש לי עבודה מעניינת ומגוונת (מקצוע טיפולי), ילדי מקסימים ואני נהנית לגדלם. בעלי הנו אדם טוב, משכיל, נאה מאד, אוהב ומסור. המשפחה בראש סדר העדיפויות שלו וכמעט שאין בינינו חיכוכים. אנחנו מתאימים זה לזו, ואני מרגישה שעשיתי בחירה נכונה כשנישאתי לו. כשהיכרתי אותו הייתי מאוהבת בו, מרוגשת ונמשכתי אליו מכל הבחינות. לאחרונה (בחודשים האחרונים) אני מרגישה ריקנות בחיי האהבה, והדבר גורם לי לדכדוך. ברור ומובן לי שבעלי אוהב אותי, ואיני חשה חסך באהבה ממנו. יחד עם זאת חסר לי ריגוש הדומה לתקופת החיזור. אני מאד מתגעגעת לתחושה של ההתאהבות הראשונית, דבר שלא יקרה לי כל עוד אני נשואה, ואין לי כרגע תחליף לתחושה הזו. (הדימוי העצמי שלי מאד חיובי. אני מודעת לכך שאני יפה, נעימה ומוכשרת). בשל התחושה שאני מתארת, אני מוצאת עצמי מנסה ליצור קשר עם חבר לשעבר- מתקופת נעורי. הנסיון הזה מעורר בי את זכרונות העבר ומכניס לתוכי תחושת התרגשות מסויימת שחסרה לי. מדובר בקשר טלפוני חד פעמי, ואין לי כוונה להיסחף. אני מאד נאמנה מיסודי. ברור לי שעלי למצוא פתרון מבפנים (מתוכי או בתוך משפחתי). איך אתה מתרשם מהדברים ומה עלי לעשות? תודה מראש על התיחסותך.

לקריאה נוספת והעמקה
21/11/2002 | 17:45 | מאת: רווק ניצחי

לכן אנשים מוצאים פתרונות . . . תארי לעצמך שאת אישה וללא דחפים מיניים חזקים כמו בעלך . . . אני בוחר עם מי לקום בבוקר. כל פעם זו בחירה מחדש - לא אוהב ? לא מסתדרים? להתראות. ללא ריגשי אשם על בגידה. וללא הבטחות ילדותיות על אהבת נצח,כפי שהוחדר לך למוח כילדה.

21/11/2002 | 23:39 | מאת: ד"ר אורן קפלן

רווק שלום נראה לי שבין הבטחות ילדותיות על אהבת נצח, לבחירה בכל בוקר עם מי לקום, יש כמה מצבי ביניים. כל מיני סוגים של מחשבות עבר "מוחדרות למוח", חלקן על האהבה הנצחית, חלקן על הרס האהבה הנצחית. השאלה כיצד עוברים למימוש עצמי בחיים האישיים והזוגיים מבלי להפוך קורבן לאותן מחשבות ועם אפשרות בכל זאת לחלום ולהגשים חלומות. בברכה ד"ר אורן קפלן

21/11/2002 | 23:26 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום אחרי 11 שנים של נישואין זה טבעי שיש מידה של שחיקה בריגוש. אין זה אומר שאי אפשר לחדשו אבל זה דורש השקעה ומודעות לעניין. את צודקת שבסופו של דבר הפתרון יבוא מבפנים. אבל יתכן שאת זקוקה לתמיכה מבחוץ של בן זוגך לכך. חשוב לנסות ולבדוק עם עצמך מה קורה דווקא בתקופה הזו שמביא לתחושות הללו. בסופו של דבר גם אחרי 5 או 7 או 9 שנים יכולה השגרה להפריע פתאום ובכל זאת היא פורצת לה כעת בעוצמה רבה יותר. במקביל או לאחר מכן כדאי לשתף את בן זוגך בדרך כלשהי בתחושותיך ולבחון האם יש משהו ששניכם יכולים לעשות כדי להחזיר את הריגוש לחיי הזוגיות. בוודאי אפשר להיעזר גם בטיפול אישי או זוגי לתהליך כזה, הכל לפי תחושותיך והצרכים שעולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

24/11/2002 | 00:44 | מאת: יעל

הסרטים בקולנוע מלמדים אותנו שחייבים לחוות אהבות סוערות. בחיים, אם הנישואים הם טובים ומתאימים אחד לשני, גם כשהאהבה אינה סוערת זה מצוין. אז אפשר להשקיע אנרגיה בדברים חשובים בחיים. ויש הרבה דברים חשובים ומהנים בחיים חוץ מאהבה.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית