טעם החיים?!

בני בן 14 - גיל ההתבגרות .... הוא חכם נבון ודי מצליח מדי פעם הוא משנן שאין טעם לחייו כי בעצם מה משמעות החיים ? לא בהכרח כי רע לו... הוא אומר שאין שום דבר המפריע לו . הוא פשוט לא מוצא את הטעם והסיבה לחיות וטוען שאינו רוצה לחיות. הוא לא נראה מדוכא והוא גם די פעיל. אולם הערות כאלה מאוד מפחידות אותי וקשה להכנס לשאלה הפילוסופית הזו למה בעצם חיים??? איך אפשר להסביר לו? ועד כמה אני צריכה לחשוש מהערות אלו ולא להגיד פעם שהכתובת הייתה על הקיר???? הוא טוען שאין לו אומץ לעשות את מה שהוא מאיים , אבל בכל זאת...???

אלה יקרה, לפי התיאור שלך, מדובר בנער בריא בגיל ההתבגרות, הדן בינו לבין עצמו בשאלות קיומיות. המחשבות אודות משמעות החיים והמוות, והמחשבות על התאבדות, עשויות להיות שכיחות למדי בגיל הזה, מבלי להצביע על נטיות אובדניות. עם זאת, אני מבין את החשש שלך. לעתים אנחנו קוראים על התאבדות של בני-נוער, ועל סימני האזהרה והבקשות הסמויות שלהם לעזרה. זה עשוי לקרות גם לאלו שנראים בריאים ושמחים בחלקם. לכן החשש שלך מוצדק, וטוב שאת מקדישה לכך תשומת-לב. אינך יכולה, כמובן, ללחוץ עליו בנושא הזה ולעורר בו פחדים, אבל כדאי שתהיי קשובה, שתנסי להתקרב אליו ולשוחח אתו על הנושא, כדי שתוכלי לעמוד על סימני מצוקה בזמן התהוותם. ברגע זה נראה לי שהקושי שלך גדול משלו, ולא קשה להבין אותך. אם את מרגישה שקשה לקבל עצה ועזרה מרחוק, ממי שאינו מכיר את בנך ואינו יכול לקבל תמונה מלאה של המצב, את יכולה לפנות לקבלת יעוץ מקצועי, כדי לחלוק את חששותיך עם איש מקצוע ולקבל הכוונה מדויקת יותר. את יכולה להמשיך ולהתייעץ אתנו כאן, או לפנות אלי באמצעות דואר אלקטרוני. בברכה, דרור גרין

הייתי מעוניינת להמשיך לקבל עצה , שאל שאלות מכוונות בבקשה.

אני אבא גאה גאה בבני על הישגיו וכישוריו. וגם בני מידי פעם מעלה שאלות אלו לדעתי צריך להתעלם אם רואים שהוא מתפקד כרגיל..... בני לעומת זאת מידי פעם אין לו "כח" ללכת לבית ספר חוג או כל מיני פעולות יומיומיות שגרתיות הוא סבל בעבר מקשיים חברתיים והתגבר יפה וכעת לא בדיוק ברור מצבו היות וממאן לדבר קשה לדובב אותו. מה עושים????