מתוסבכת

היי אני מקווה שאתה זוכר אותי. בזמן האחרון זאת אומרת לפני כמה ימים, הרגשתי שהיה לי את הכח לעשות את זה ,פשוט לקום ולגמור עם החיים ,שזה דבר שלא היה לפני, כי פשוט לא היה לי את הכח לעשות את זה . זאת הייתה תחושה כזאת חזקה שאפילו נבהלתי מעצמי. אז החלטתי להתקשר לפסיכולוגית שלי אבל לא דיברתי איתה על זה, לא יודעת למה? ואתמול כשהייתי בפגישה ,בסופו של דבר הצלחתי להגיד לה שאני מרגישה שעכשיו יש לי את הכח לעשות את זה. היא שאלה כל מיני שאלות ובסוף היא שאלה אם אני "חותמת על החוזה" שאני לא עושה לעצמי כלום עד הפעם הבאה. והיה לי כל כך קשה להגיד "כן" למה ? אני לא יודעת וזה הורג אותי. היא פשוט השאירה אותי שם ואמרה לי שהיא לא נותנת לי ללכת עד שאני מסכימה או שהיא מתקשרת לרמב"ם או להורים שלא יודעים מזה כלום, לבוא לקחת אותי. וזה היה קשה. בסוף אחרי דיי הרבה זמן הסכמתי והלכתי. באותו היום בערב היו כאבי ראש נורא חזקים, אבל בסוף הם עברו. יום למחרת, היום בעצם נזכרתי במה שהיה ואני פשוט לא מאמינה שזה היה, כי תמיד אני רואה את זה אצל אחרים במשפחות אחרות וזה לא נוגע בי כי זה נראה לי רחוק. לעומת עכשיו שזה אני . תודה על ההקשבה. נ.ב אני לוקחת סרוקסט 20 מל' ליום במשך כ-7,8 חודשים בהתחלה זה היה טוב מן "היי" כזה ואילו עכשיו אני להפך. מה שנראה לי, שהכדורים כבר לא עוזרים לי. יכול להיות? היא אמרה לי שאנשים שחושבים כמוני הם "תוצאה" של הריון לא רצוי או שלא רצו את הילד. זה יכול להיות???..

עדי יקרה אני עוקבת אחרייך בפורומים השונים הקשורים בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה ואני פשוט נדהמת לקרוא את הדברים שלך . החיים יפים מדיי מכדי לבזבז אותם על מחשבות שווא - בטח לא מחשבות של התאבדות. את בטח בחורה צעירה , ואם הטיפול בסרוקסאט לא עוזר - פני לפסיכיאטר שלך והחליפי אותו בטיפול אחר . האמיני לי - אני הייתי בסרט הזה עד לפני חודש בערך ותודה לאל המצב משתפר . הייתי עם התקפי חרדה מלווים בדכאון נוראי כשעליי לגדל לבד ילדים קטנים. אני כרגע בטיפול פסיכולוגי - אבל בלי רצון ומאמץ מצדי שום פסיכולוג לא היה עוזר. יש לציין שאני ללא תרופות (אגב יש לי קופסת סרוקסט שלמה - אם את רוצה אתן לך אותה חינם). רק אל תעשי צעד לא נכון - תבטיחי לכולם טוב ? את תראי שיום אחד תסתכלי על זה כעל תקופת משבר . זה עובר באי בינתיים - ותעדכני - והכי חשוב להיות חזקה ולדעת שהכל עובר !!! אני

עדי שלום טוב שפנית לפסיכולוגית שלך. חשוב שתפני אליה אם המחשבות הללו מתגברות. אני לא מייעץ בתחום התרופתי אבל בהחלט כדאי גם להיות בקשר עם הפסיכיאטר המטפל ולדון בעניין. כל עוד את מודעת למה שקורה לך וגם מסוגלת להתבונן על זה מהצד את יכולה לעצור את ההתדרדרות. לגבי ההריון הלא רצוי, אני לא חושב שאפשר לומר משפט כזה באופן כוללני, אבל אולי לאור היכרות אישית עם מישהו והסטורית החיים שלו, אפשר לראות קשר כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן