טיפול קצר מועד?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

28/08/2002 | 15:32 | מאת: adi

היי תודה על התשובה הקודמת, אני חושבת שהיא נתנה לי מבט קצת אחר על כל הדברים. הפסיכולוגית שנשלחתי אליה (עדיין לא נפגשתי איתה ) ,הבנתי שהיא מטפלת בטיפול קצר מועד. איך אני אדע אם היא תעזור לי בכל כך מעט פגישות , כשיש לי כל כך הרבה בעיות? לעומת העו"ס שאני אצלו כחצי שנה בערך ועדיין לא סיפרתי לו הכל ולא הכל נפתר? האם אשפוז יכול לעזור לי? ומה זה בדיוק טיפול קצר מועד? מה עושים? ואיך אדע אם הטיפול הקצר טוב לי? בכמה פגישות כל הסיפור הזה מסתכם? הטיפול הקצר הוא גם עוסק פסיכוטרפיה? תודה רבה !

28/08/2002 | 20:24 | מאת: adi

נ.ב הפסיכולוגית רוצה להפגש גם עם הורי בפגישה הראשונה , בשביל מה? אני יודעת שבמצב כזה אני לא אגיד כלום כמו תמיד.זה כדאי? האם אחרי פרידה מהעו"ס הסודיות נשמרת? האם אני יכולה לחזור אליו בעתיד?איך בעצם אני אמורה להפרד ממנו? מה להגיד?הרי אני בטלפון!!!!!! שוב תודה, וסליחה על ההטרדה.

28/08/2002 | 22:24 | מאת: adi

עוד משהו! בטלתי את הפגישה עם המטפל שלי . אז למה ההרגשה שלי של באסה. פשוט לא טוב. הוא אמר לי שזאת זכותי לעשות מה שנראה לי אבל עדיין אני לא מרגישה עם זה טוב. למה?? ביטלתי רק פגישה אחת בינתים כדי לראות איך הפסיכולוגית .והוא ביקש שאני אחזור אליו להודיע בקשר להמשך. הוא שלח לפסיכיאטר שלי מכתב ודיבר איתו על המצב שלי ועל נושאי השיחות שלנו. פעם דיברנו על אישפוז, חשבתי על זה דיי ברצינות כי תופעות השרפות הקשות האלה לא עזבו אותי. והוא אמר לי שדיי חשוב לדבר איתו (פסיכיאטר) כי במקום אישפוז יש מוסד או משהו כזה שיכול לעזור.? יכול להיות ? אם כן מה זה? בקושי שמעתי אותו כי לא היה לי נעים לבטל את הפגישה והוא אפילו שאל למה אני מבטלת ואני ברוב טפשותי אמרתי. תודה רבה! וסליחה על הבלאגן!

29/08/2002 | 01:07 | מאת: ד"ר אורן קפלן

עדי שלום אני רואה שאת מוצפת מאוד מהשינויים שקורים לך ומהמעבר בין המטפלים. אני מציע לך לעשות את הדיון הזה עם הפסיכולוגית ולא איתי. אני לא חושב שאני יכול לענות לך על מה שבאמת מטריד אותך. בדקי איתה האם היא מטפלת בשיטה קצרת מועד, ועד כמה קצר הוא המועד הזה בדיוק. פרידה אינה משנה את נושא הסודיות והמפגש עם הוריך קשור בוודאי לרצונה להכיר זויות שהם רואים אחרת ממך ואולי בשלב מאוחר יותר שכבר תכירו לא יהיה לך נוח שהוריך יגיעו שוב. אני באמת לא יודע לענות, תצטרכי לבדוק כל זאת בעצמך. נסי לקחת כמה נשימות עמוקות, להירגע מעט ולסמוך על הסביבה שתתמוך ותעזור לך. תני לפסיכולוגית את הצ'אנס הראשון, ואם כעבור מספר פגישות תרגישי הסתייגות תוכלי לקום וללכת. כל טוב ד"ר אורן קפלן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית