התחלתי לפני כשבועיים בטיפול...

לפני כשבועיים נכנסתי לתחילתו של תהליך טיפולי פסיכותראפי ע"י פסיכולוגית קלינית. ברצוני לשאול לגבי טיב ומהות הקשר האישי שנוצר ביחסי המטפל מטופל, וההבדל בין קשר זה לקשרים בין-אישיים בסביבה הטבעית (שמחוץ לחדר הפסיכולוג). בדר"כ כאשר אני מדבר עם אנשים קל לי להרשים אותם. וברור לי שהם קולטים את הדמות והאישיות שלי בצורה מסויימת. מהצד השני, קל לי לקלוט אנשים, להבין אותם ולצייר את דמותם בראשי, תוך זמן קצר מרגע האינטראקציה איתם. כידוע תקשורת בין בני-אדם נעשית רק בחלקה (ויהיו שיסייגו בחלקה הקטן) ע"י דיבור. שפות תקשורת אחרות נעשות באמצעות שפת הגוף, ע"י המראה וצורת ההופעה, ואפילו ע"י השתיקה. הייתי מעז לומר כי אני מצליח לאבחן את האישיות של האדם שעומד לפני בזמן קצר מהנורמה, ורמת הדיוק השלי גבוהה מהנורמה (אני מציין זאת כיוון שיש לכך חשיבות לשאלתי). עם זאת, כאשר דיברתי עם הפסיכולוגית, והיו ביננו כבר 2 פגישות בנות 50 דקות כל אחת, לא הצלחתי לרדת לעומקה. אני עדיין רחוק מלדעת מי היא. היא משאירה את עצמה בכמעט בצורה טוטאלית מחות לחדר הטיפול. האישיות שלה עבורי היא בגדר "טאבולה ראסה". עד כאן ענין אחד. ענין נוסף. אני חש בצורה מסויימת שהיא לא מחבבת אותי. היא מסתייגת מהרבה דברים שאני אומר, ומעבירה ביקורת רבה, הגם והביקורת הזו בדר"כ לא נעשית מפורשות אלא מובנת ברמזים. לאחר הקדמה זו ארצה לשאול את השאלה הבאה: מה אמור להיות טיב הקשר בין המטפל למטופל. האם על המטפל להפנים רגשות עד כדי יצירת חיץ רגשי ואטום בינו לבין המטופל? האם העובדה שאני חש בחוסר חיבה מצידה, יכולה להתפרש כהשפעה סוגסטיבית תת-מודעית ממנה אלי שפרויד דיבר עליה ("העברה נגדית"). שאלה נוספת: אני רואה בטיפול בין הפסיכולוג למטופל, ובחדר בו הם יושבים, מעין מעבדה מיקרוקוסמית לעולם שבחוץ. ניתן להכניס למעבדה חומרים מסוגים שונים ולבדוק אותם בצורות שונות, ובעיקר מבוקרות. הכלים שהפסיכותראפיה מציעה (השפעות מעולם המציאות והחוויות האישי על הדינמיקה בין המטפל למטופל) הם בבחינת כלי המעבדה (מיקרוסוקופ וכו'), והחדר הוא המקבילה של המבחנה / מעבדה. על-כן חשוב לדעתי לעשות אינטרוספקציה על הטיפול עצמו. כלומר, לנסות לנתח מצבים שהתרחשו בטיפול, ודינמיקת הטיפול היא שיצרה אותם. כאשר חשבתי על הקשר שנוצר ביננו, היתה בי אכזבה לא קטנה. קיוויתי לקבל בחזרה מהפסיכולוגית הזדהות, רגישות וסולידריות. ואולם לא זכיתי אלא לקרירות ואדישות. עלה בדעתי לנסות לפנות למטפל אחר. ואו אז נמלכתי בדעתי לעשות כן. אין קשה לאדם שלא להסתייג יותר מאשר מחמאות והבנה שהוא מקבל מבן שיחו. זוהי מלכודת שלוכדת את הרצון של האדם לאהבה והבנה. ומצד שני אם אכן הקשר שנוצר ביננו הוא השלכת הקשר שלי מהמציאות לתוך החדר, הרי שדווקא במציאות שנוצרה כאן ובייחוד בפתרון שיימצא תנתן לי תשובה פנימית שתהא נכונה גם למציאות. האם דרך המחשבה הזו נכונה ? אודה לכם אם אוכל לקבל התייחסות עוד היום תודה רבה מראש

ד. יקר, ראשית, אני מברך אותך על שבחרת לפנות לטיפול, ומאחל לך הצלחה. השאלה שלך רצופה במקטעי מידע על טיפול, והשאלות שלך בהחלט חשובות. עם זאת, קשה מאוד לעמוד על מה שקורה בטיפול לאחר שתי פגישות בלבד. זוהי תחילתו של תהליך ארוך, וחבל לעצור אותו בהסתייגויות תיאורטיות. מיד אסביר. אכן, לקשר הטיפולי הנוצר בין למטפל למטופל חשיבות ראשונה במעלה בתהליך הטיפולי. קשר זה הוא אכן מיקרוקוסמוס לעולם שבחוץ, ומעין מעבדה שבה ניתן לבדוק את מרכיבי הקשר הזה. אבל זהו קשר שונה מכל קשר אחר, והוא אינו הדדי ושוויוני כמו קשרים אחרים. זהו קשר שבו המטפל מביא אתו רק את הכלים הדרושים לטובת המטופל, ומשאיר בחוץ (או בסוגריים) מרכיבים רבים של אישיותו, כגון דעותיו הקדומות, העדפותיו האישיות, נטיות וכו'. במקום אלו, מתמקד המטפל ביכולת ההקשבה נטולת הפניות שלו, באמפתיה ובאפשרות 'להכיל' את המטופל. המטופל, לעומתו, מביא אל הקשר את אותם המרכיבים שהמטפל מותיר בחוץ, והוא מציג בו לראווה גם מרכיבים שבדרך-כלל הוא מעדיף להסתיר. זוהי חשיפה מתוך רצון להגיע לחקר 'אמת' כלשהי של המטופל. המאפיין של קשר כזה, לעומת קשרים אחרים בחיי היומיום, הוא הגבולות הברורים של המסגרת הטיפולית, המגבילים את הקשר הטיפולי לסיפור ולהקשבה בלבד. זהו קשר שמוגבל לשעה הטיפולית (חמישים דקות), לתדירות של פעם בשבוע, למקום קבוע, לתשלום קבוע, ולסודיות ופרטיות מוחלטת. השמירה על כללים נוקשים אלו מבטיחה את יצירתו של 'מקום בטוח', שבו יכול המטופל ליצור קשר של אמון עם המטפל, שבו מתרחשת העבודה הטיפולית. מטפלים שונים, בגישות טיפוליות שונות, יוצרים קשרים מסוגים שונים עם המטופלים. יש כאלו השומרים מרחק ונמנעים מכל הבעת רגשות וגם מכל התערבות ונקיטת עמדה. אחרים מגלים יחס אוהב ותומך. ויש כאלו הרואים בעצמם חברים למסע. לא תמיד מתאימה גישתו של המטפל לצרכיו של המטופל. אם אתה זקוק לגישה תומכת ומחזקת, עליך להבהיר את כוונותיך בפגישות הראשונות, ולברר אם גישתו של המטפל מתאימה לך. המטפלת שאתה מתאר כ'טאבולה רסה', כלוח חלק, מתאימה לרעיון הפסיכואנליטי, שבו נוצרת 'העברה', בה משליך המטופל על המטפל את רגשותיו כלפי אחרים. יתכן שגישה זו מתאימה לך, ויתכן שלא. כדאי שתבחן את רגשותיך בעניין זה, ושתשוחח על כך עם המטפלת, כדי להחליט באם עליך להמשיך בטיפול. את ההחלטה עליך לעשות בעצמך, ולסמוך על שכלך הישר ועל רגשותיך. אם תזדקק לעצה נוספת, אתה מוזמן לשוב ולשאול. בהצלחה, דרור

תשובה יפה דרור!

אחד הדברים החשובים בטיפול ביחסים עם המטפל מוגדר כ"חוויה מתקנת" הבעיה שמדובר בתהליך אשר ברובו רגשי ולא שכלתני לכן אינו ניתן להסבר פשוט באינטרנת

דלת ללא ידית שלום רב, שמחתי לקרוא שהתחלת טיפול. אני חושבת שזהו צעד משמעותי, גם אם הוא קשה, עבורך. אין לי מה להוסיף על התגובות הקודמות. הכי חשוב זה לקחת את עניין הטיפול כהתנסות, לבדוק מה אתה רוצה מהמקום הטיפולי הזה, מה היית מצפה שיקרה או שתשיג בטיפול וכו'. ויותר מזה- שתרגיש טוב ותאהב. בברכה, טלי פרידמן