רוצה ולא רוצה

ד"ר, אני זקוקה לעצתך. יש לי אחות, שצעירה ממני בכ-10 שנים. יחסנו טובים, אך אינם קרובים כיחסי לחברותי. בכל זאת, כאשר התחתנתי, היא עדיין היתה בבית הספר היסודי... לצערי אחותי התאלמנה לא מזמן ולה תינוקת צעירה. היא בודדה מאד וקשה לה עם מצב ה"חד הוריות" שנפל עליה ללא רצון וללא כוונה. היא מבקשת הרבה את חברתי, אך אני מטופלת בילדי שלי, בעבודתי, במטלות הבית הרבות וקשה לי להענות לבקשותיה. בזמן המועט הפנוי שנותר לי (והוא מועט) אני מעדיפה להספיק ולהתראות עם חברותי, להיות עם בעלי, שאף הוא עובד שעות רבות ביום וממש קשה לי עם תינוקת שובבה נוספת המתרוצצת בביתי, בנוסף על ילדי. יש לי די משלי. אני חשה אמפטיה עזה לאחותי ויסורי מצפון עזים על כי איני מהווה לה חברה ותמיכה להפגת הבדידות והקושי בגידול ילד לבד. מה עושים?

יואלה שלום לצערי אין לי עצה מועילה לפתרון ממשי של הקונפליקט. אני מבין את רגשות האשם מחד, ואת הרצון לשמור על הרגלי החיים שלך מאידך, אבל את באמת במצב בלתי אפשרי. אני מתאר לעצמי שאחותך זקוקה לך ולתמיכה מהסביבה באופן כללי. אולי תוכלי לעזור לה ע"י גיוס של גורמים נוספים בסביבה המשפחתית והחברתית ועל ידי כך גם תביאי לכך שיהיו לה אפשרויות נוספות, מה שבוודאי מבורך מבחינתה, וגם האחריות עליך תהיה פחות כבדה. יש לקוות שעם הזמן אחותך תתאושש ותשקם את חייה מחדש, ואז המצב יהיה טוב יותר אצלה. יתכן שהיא זקוקה גם לתמיכה מקצועית יותר בטיפול פסיכולוגי ואפשר אולי להציע לה עזרה גם בכיוון הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן