חוסר יכולת להתנתק

שלום ד"ר קפלן, אני בת 33 - גרושה ואם לשני ילדים קטנים,התגרשתי מבחור מקסים ואב טוב לילדי מכיוון שלא אהבתי אותו אף פעם בצורה שבה אשה אוהבת גבר (עם כל המשתמע מכך,,,). שנתיים לאחר הגירושים -כשבין לבין היו לי מערכות יחסים קצרות ולא רציניות, הכרתי גבר בן 47 -נשוי ואב לארבעה ילדים .כשהכרתי אותו הוא עדיין חי בביית אולם בערך כחודשיים לאחר הכרותנו הוא עזב את הביית(יש לציין שמעולם לא הכרחתי אותו לעשות כן).חייו עם אשתו לא היו טובים ממילא ואני פשוט הייתי המקל שבו הוא נאחז כדי להמלט,, יש לציין שאני כבר שלוש שנים איתו - בתחילת הדרך הכרתי אדם מקסים - מנהל בכיר בחברה ידועה, אדם שהעניק לי יחס ואהבה ,פינק אותי במתנות,התאהבנו עד מעל הראש. אנשים שמכירים אותו סיפרו לי שאף פעם לא ראו אותו כל כך מאושר ומיותר לציין עד כמה אני הודיתי לאלוהים שהכרתי אותו. כל ה"ירח דבש" הזה נמשך כ-8 חודשים בערך כשלאחריהם הוא חזר לאשתו("למען הילדים") ועזב שוב לאחר חודש.("רציתי להוכיח לכל משפחתי שהם טועים ושהיחסים עם אשתי לא יחזרו למסלול רגיל)- מיותר לציין כמה אני הייתי שבורה מכל הסיפור -עזבתי מקום עבודה כי לא יכולתי לתפקד, לא יכולתי לתפקד עם ילדי- כל היום בכיתי ונראיתי כמו זומבי. מאז עברו שנתיים ואנחנו ביחד(לא גרים באותו ביית כי זה לא הלך)אבל זה לא אותו אדם שאני מכירה - הוא הפך להיות טיפוס כבד - לא עובד, רוב היום ישן , עכשיו הוא מרצה תקופה של עבודות שרות בגין עבירת מס, לא יוצאים לשום מקום כבר שנתיים , לא מעניק לי כלום , פשוט כלום !!!- להפך כל הזמן המשפט השגור בפיו - "אין לי כסף וגם אם היה אני לא הולך להוציא עלייך אגורה" - אין לנו שום עתיד ביחד , מעולם לא אגור איתך וכו,,, אני מרגישה שזו לא אותה אהבה מבחינתו , הוא לוקח אותי כמובן מאליו - רק אני מתקשרת אליו תמיד (למרות שאנחנו נפגשים כמעט מדי יום )- אני מרגישה שאני כל הזמן במרדף אחריו - לראות איזשהוא הבזק של אור בעיניו כשהוא איתי ,,, כשאנחנו רבים ונפרדים - זה סוף העולם בשבילי - אני מתנהגת כמו ילדה שמשוועת לאהבה מתחילה לבכות, עושה רונדלים גם באמצע הלילה ליד ביתו (הוא גר אצל אימו). זה תמיד דפוס קבוע - הוא עוזב אותי ואני נכנסת להתקפי חרדה נוראיים - פשוט לא מתפקדת ימים שלמים - לא ישנה בלילות. אין ספק שמי שייקרא את המכתב לא יבין על מה ולמה , הרי היום -אני זאת שעוזרת לו - מלווה לו את הרכב (כי שלו מושבת),קונה לו סיגריות,מתי שהוא צריך אני מתייצבת דום מבלי לקבל שום תמורה. אין ספק שאני עדיין אוהבת אותו ואילו הייתי רוצה יכולתי אולי לעזוב כי מגיע לי יותר,,, ניסיתי טיפול פסיכולוגי - כלום לא עזר . האם מישהו בפורום או אתה ד"ר קפלן יוכל להסביר לי מה פשר ההתנהגות שלי ? איך לגרום לו קצת לפרפורים כמו בהתחלה ? אני יודעת שזה נשמע כמו ניצול מבחינתו אבל האם אי פעם אוכל להחזיר את המצב לקדמותו ? סליחה על אורך המכתב אבל אני באמת כבר נואשת ,,,

נטע שלום למה שאת מציגה יש שני היבטים (לפחות). האחד הוא מה קרה למערכת היחסים שלכם, וזה משהו שאפשר לחשוב עליו ואולי דרך זה ניתן יהיה גם לשקם את מה שהיה קודם. אבל ההיבט השני הוא התלות שלך במערכת היחסים הזו והיכולת שלך לחיות את חייך בצורה עצמאית ולקבל החלטות, אולי אפילו קשות, לגבי הקשר. את מתחילה בתיאור הגבר הנפלא איתו גרת ועזבת כי לא הרגשת אהבה. וכעת? את מרגישה אהבה? נשמע שלא אותה האהבה שאת מחפשת. אני לא מציע להתייאש ולהרים ידיים מהקשר, אבל את צריכה לעשות את הבירור לגבי סיכויי הקשר לשרוד ולהתפתח, ובמידה ותגיעי למסקנה שלא, כפי שהגעת לגבי בעלך לשעבר, תצטרכי לחזור להחלטיות שבה נהגת כשהתגרשת, ולחפש נתיב אחר לחיי הזוגיות. כל עוד את תלויה בין שמיים וארץ אפשר להבין את היאוש והדיכאון אליהם את נכנסת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן