לד"ר קפלן , חשוב !

קראתי מאמר מעניין , לפיו אופי מערכת היחסים שלנו כמבוגרים מושפע מדפוס ההתקשרות הראשוני שהיה לנו כתינוקות עם האם. ז"א אנשים שסבלו מיחס מנוכר מאימם מעדיפים " סטוצי'ם"ואילו אנשים שאימהותיהם היו נגישות וזמינות מעדיפים יחסים מונוגומיים , מתוך תחושת אהבה לבני זוגם . אני בת 27 , מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי קשר נהדר עם אבי ופחות טוב עם אימי . אבי תמיד שימש לי עוגן , בטחון ואהבה ללא גבולות, אימי מטבע הדברים היתה הדומיננטית בבית , דאגה להשגים בלימודים בצורה מוגזמת , כעסה מאוד על השגים נמוכים ( אני זוכרת בתור ילדה מכתבי " התנצלות " על ציון לא טוב , זכורה לי פעם אחת " ששיחדתי " את אחי הצעיר במדבקות , רק שלא יספר לה על הערה ביומן שקיבלתי מהמורה ) מעולם לא הייתי תלמידה חזקה , מה שגרם לי להרבה תסכול וחוסר בטחון . אני זוכרת שבתור ילדה בגן הלכתי תקופה עם רטייה על העין ... אתה יודע כמה ילדים יכולים להיות אכזריים ... אולי גם זה גרם לחוסר בטחון . בנוסף הוריי החליטו להשאיר אותי שנה נוספת בגן , היות ונראיתי כה שברירה ועדינה , שנים הייתי משקרת בקשר לגיל שלי כי פחדתי שיחשבו שנשארתי כיתה !! רק עכשיו אני מתחילה להשתחרר מהתסביך הזה . במשך השנים הצלחתי מאוד בכוחות עצמי ... תפקיד יוקרתי ביותר בצבא ... משרה נחשקת ( אנטי תזה למה שכתבתי )אבל יחד עם זה כשאני מגיעה להשגים אני מאבדת את השאפתנות שלי , מחכה שיגידו לי מה לעשות , דוחה הכל לרגע האחרון וכו' זה מאוד מפריע לי . בנוסף , גם במערכות היחסים שלי אני לא מצליחה ... נמשכת לאנשים הלא נכונים שמחדדים את חוסר הבטחון שלי ומאידך דוחה ומשתעממת מהבחורים הטובים , מפחדת ממחויבות ... עושה הרבה שגיאות ביחסים הזוגיים , איך לצאת המפלונטר הזה ? נ.ב. חשוב לי לציין שלא חסר לי ( בהווה ובעבר ) מאום , תמיד קיבלתי כל מה שרציתי מהוריי , יש לי הרבה חברים ... אך נראה לי שזכרונות ילדותי צפים ועולים וזה מפריע לי!!!

שירי שלום מקובל לחשוב שהקשרים הראשוניים עם ההורים מעצבים את האישיות. אין ספק שאם שדוחה את ילדיה משפיע על עיצובם. מצד שני, חשוב לא להתייחס לזה כאל נוסחה, ישנם הרבה סטראוטיפים לא מדוייקים וחשוב להישאר עם התחושות והדברים האישיים שלך. בכל מקרה, זכרונותיך הם בוודאות מגיל מבוגר יותר שכן אין אפשרות לזכור אירועים ורגשות מהגיל המוקדם עליו מדברת התיאוריה. כמובן שהקשר עם ההורים והסביבה ממשיך להשפיע לאורך כל החיים כך שגם מה שאת זוכרת חשוב מאוד להבנת התפתחותך הנפשית במהלך השנים. סוג כזה של שאלות ולבטים מתאים מאוד למסגרת של טיפול פסיכולוגי. אני ממליץ לך לפנות ולאפשר לעצמך תהליך של גילוי עצמי ובירור הנושאים הבלתי פתורים מעברך, כמו גם הדברים שמטרידים אותך בהווה לגבי יחסים בינאישיים וכדומה. בברכה ד"ר אורן קפלן