די נמאס לי

אני בת 20,כבר חודשיים אני לוקחת תרופות עקב דיכאון:בהתחלה ציפראמיל ואח"כ סרוקסאט. ויש התחלה של שפור.אני מקווה למגר את כל החרדות והדיכאון(דיסטימיה). אבל אני סובלת גם מהפרעת אישיות נמנעת וככל הידוע לי הרי אין כדור עבור זה... אני סובלת נורא מרגשי נחיתות ומתחושה של חוסר יכולת והתאמה מדימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחוןכרוני וזה מפריע לי תמיד אפילו סתם בשיחה עם אנשים או עם אמא שלי המלחיצה. אני תמיד מוצאת את עצמי או נכנעת או נכנסת לעימותים מיותרים בחוסר טקט. ואני תמיד מפסידה מזה.נמאס לי ואני לא יודעת מה לעשות, איך להרגיש יותר טוב עם עצמי.אני גם לא אוהבת את המראה החיצוני שלי ואני יודעת שזה חלק די גדול מהבעיה. אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל לפעמים אני נראית טוב ואפילו אני מרוצה אבל לפעמים אני נראית כ"כ רע שממש לא בא לי לצאת ולחיות. כל זה גורם לי סבל רב והרגשה רעה ונחותה לעומת אחרים. נמאס לי ואני חושבת למה זה מגיע לי?? מה לעשות?

שלום לך, רק רציתי לומר לך שאת לא לבד בקטע הזה.גם אני סובל מאותה בעיה. אני סובל מרגשי נחיתות כול פעם שמישהו פונה אליי.יש לי קול פנימי כזה,שאומר לי כמה אני בן אדם נחות ולא טוב. במשך חיי סבלתי מעויינות כלפי מצד בית הספר הבית ובעבודה. מצבי הידרדר לכן פניתי לפסיכאטר שנתן לי תרופות אנטי דיכאון. לא שזה כול כך עוזר,אני חושב להחליף תרופה משהו לסרקסט כמו שאת לוקחת. אני חושב גם ללכת לפסיכולוג בנוסף לפסיכאטר. אנא שתפי איתי את תחושותיך ואשמח לקבל ממך עצות.

מה שאני מרגישה זה רגשי נחיתות שממש קשה לי להתגבר עליהם בכל מגע עם אנשים וחוסר ביטחון כרוני איום ונורא, זה ממש גורם לי לפספס את מי שאני באמת וגורם לי אפילו לבידוד. כן, זה באמת משהו כמו קול פנימי כזה ,כמו שאמרת, משהו לא רצוני בכלל אבל שמכתיב לי את ההתנהגות הנמנעת והלא בטוחה בעצמה. המראה החיצוני הוא חלק מזה וגם הבית: אבי עצבני אך כנוע ואמי שתלטנית ומלחיצה חלק גדול מהזמן. ההפרעה הזאת גורמת לי בעיות גם בקשרים עם אנשים וגם במקומות עבודה. אתה יכול לפרט קצת לגביך?מדוע קיבלת תגובות עוינות בבית?