פסילה

ד"ר קפלן שלום, אחרי גיל 40 נשארים פתאום ללא עבודה. שולחים פאקסים, עשרות, מחכים לטלפונים והם לא מגיעים. מגיעה הזמנה אחת לראיון עבודה. הצלחה!!! התקבלתי, עשיתי את זה טוב, הרשמתי את הבוחנים. מוזמנת לקורס ממיין בן חמישה ימים אינטנסיביים בעיר רחוקה. הנסיעה קשה, הקורס נחמד, המשתתפים עוד יותר. אבל משהו קרה, זה לא הולך, בחינה נוספת, הצגה מול קהל ואני נפסלת. התחושה איומה, עלבון, כעס, חוסר צדק, הילדה הקטנה וחסרת הבטחון מרימה את ראשה, בתוך האשה הבוגרת. מי בכלל יקבל אותי לעבודה? מי ירצה אותי? צפים ועולים זכרונות אחרים. האמת החזקה מהכל - פשוט בא לי למות, נמאס, אי אפשר יותר עם חרדת הקיום הזאת, תחושה שנמחקתי, לא רוצים אותי, החשבונות תופחים ואין מי שישלם. איך מתמודדים? אין לי כלים ונגמר לי הכוח, חוסר תקווה.

הילה שלום התקופה הנוכחית קשה מאוד לחיפוש עבודה וחוויתך בוודאי קשה עוד יותר בגלל העובדה שכבר יש לך הסטוריה תעסוקתית ופתאום את צריכה להתחיל מהתחלה. אולי בשנות ה 20 זה יותר קל כי הציפיות נמוכות יותר. אינני יודע באיזה תחום את מחפשת עבודה, אבל בתחומים רבים גיל 40 הוא דווקא די אטרקטיבי כי מגיעים עם נסיון מחד, ויש עוד הרבה זמן להישאר, מאידך. את מתמודדת כעת עם בעיה קיומית שלצערי אין לי תשובה פסיכולוגית אליה. צריך לנסות לגייס את הסביבה הקרובה ולהיעזר בהם, רגשית ואולי גם כספית במידה וזה אפשרי, ולהמשיך לחפש. הבעיה במקרים הללו היא באמת ההשפעה השלילית של הדחיה החוזרת על הבטחון והדימוי העצמיים. חשוב להיזכר ברגעים הטובים והמוצלחים שלך בעבר ועם תמונה זו לגשת לראיון הבא. אני מקווה שהדברים יסתדרו במהירות ובקרוב. ד"ר אורן קפלן