זכרונות אילמים

סוף החיים- המוות הנפשי- זיכרונות. כשנמאס כבר לחשוב והרמנו ידיים צצים לי בראש זכרונות זכרונות כואבים, זכרונות אבודים זכרונות שמעלים לי דמעות. מזכירים נשכחות געגועים לאחות, שהלכה לי וגרה רחוק וחיים מעיקים ומראות כה שחורות שעלי הן תמיד צוחקות. הן מראות לי דברים, מזכירים סיפורים מן דרמות סוחטות דמעות בשביל מה טלויזיה עם כאלו חיים... אפשר לייצר סדרות. מנסה להצחיק אבל זה די מעיק כי חיי הם בעצם גמורים אז יושבת סתם ככה עיפה ומספרת לכם סיפורים יש סימן שתמיד לי מזכיר נשכחות מרטיבה במיטה בתקופות קשות מנסה לחזור לאותה הילדה שכל חייה היא רק פחדה כי אסור לדבר ואסור לצחוק ואסור להנות כי אחטוף מכות. כבר למדתי לשנן כל משפט למדתי לקלוט כל מבט את מבטי השנאה מבטי השמנה מבטי המראה שתמיד לעגה. כשמרימים ידיים, כך אני חושבת עולה לפתע ילדה אחרת שמנסה לשמור הכל למזכרת "כדי שלא ילך לאיבוד", היא אומרת. נותרנו שתינו במערכה בודדות לאט לאט המילים נגמרות רוצות לעשות עוד מעשה שטות לפני שנחליט יחדוה למות. אתם לא חייבים להגיב, הרגשתי צורך לכתוב זאת דווקא פה, בפורום הזה... סליחה, ענבר

שיר נורא עצוב:( ככה הם חייך??? בת כמה את עם מותר לשאול??? יש אלימות בבית??? את עדיין נמצאת באותו מצב???? תנסי אולי לפנות לער"ן לעזרה 1201 או 1202 אחד מהשניים. כל כך עצוב לי לשמוע את מה שקורה לאנשים במדינה הזאת. את כל האלימות את כל הפגיעות בדבר הכי יקר בנפש. עם מצד הממשלה ועם מצד אדם לאדם. זה פשוט קורע לב:( איך שהמשטרה ובתי המשפט פועלים. זהממש מעורר רחמים:( חבל שאין לי את הכח להזיז הכל הצידה ולבנות משהוא חדש ומתוקן. @----)--- איתן אשמח לשמוע ממך:)

איתן, סלח לי אם דברי לא היו מובנים עד הסוף. טעות שלי. גדלתי בבית אלים, כמו שכתבתי, אלו זכרונות. עדין יש אלימות מידי פעם, אבל לא, אני לא ילדה מוכה. אני בת 21, כבר ילדה גדולה. מה ששובר הוא כבר לא העבר ולא ההווה, הבדידות היא שהורסת. החוסר יכולת שלי אפילו לעזור לעצמי. ענבר

מי לא אוהב להישען על זיכרונות, נוסטלגיות, כאבים, אהבות..ועד כמה שהלב דוקר כך הסיפוק עולה.

אני לא אוהב. כי שיש עומס של זיכרונות של כאבים של אהבות אנחנו שוקעים עוד ועוד. אנחנו צריכים להסתכל קדימה בתקווה בהבנה. אולי את שואלת איזו הבנה???? הבנה שמה שעברנו לא משנה כמה רע שהיה, נועד לחזק אותנו ולחשל אותנו. אנחנו נדע ממה להיזהר איך להתמודד עם העומד לבוא. שום דבר לא קורה סתם. לפעמים הסיבה לא מובנת, אבל בעתיד אנחנו רואים את הסיבה. כוח ההישרדות של האדם גדול וחזק מאוד. את צריכה להזיז הצידה קצת את המשא הכבד שעליך, כדי שתוכלי לראות את מה שלפניך. שתוכלי לשפר לחדש. כשיהיו לך ילדים תתנהגי אליהם בצורה טובה ותתני להם את כל הטוב שבעולם ולבעלך לעתיד תדאגי והוא ידאג לך. צריך הרבה סבלנות וזמן ענבר, צריך זמן. אל תיתיאשי רשמתי לך תתכתבי ותגידי כל מה שמפריע לך. יש לי המון סבלנות אני לא מתיאש כל כך מהר:))) אל תדאגי @----)---- איתן