לאן פונים אם המרפאה המטפלת מתנערת ממני?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/08/2002 | 15:14 | מאת: זקוקה להצלה

בשנה האחרונה גרתי במרכז הארץ וטופלתי במרפאת בריאות הנפש ברמת גן בשיחות שבועיות וכדורים. שיניתי זמנית את כתובת המגורים בתעודת הזהות שלי לצורך זכאות למעונות ומילגות, בפועל אני עובדת ובאוקטובר גם אתחיל ללמוד במרכז הארץ. עפ"י סיכום רישמי שהיה לי עם המרפאה המשכתי להגיע לטיפולים ברמת גן באופן קבוע. בגלל התדרדרות חריפה במצבי וחילוקי דיעות עם כמה מהמטפלים, הופניתי לאישפוז יום - דווקא בצפון. בועדה שנערכה לי הופתעו היושבים לשמוע שלא הוסבר לי כלל על מהות המסגרת של אישפוז יום והסכמנו שאין אפשרות לקבל אותי בצפון אלא אם אתפטר מעבודתי בתל אביב ואבטל את לימודיי לתואר ראשון. נראה היה שההפניה בטעות יסודה. אולם "מרפאת הבית" שלי מסרבת כעת לקבל אותי בחזרה. איני יכולה להתאשפז בצפון שכן איני מסוגלת נפשית להתפטר על העבודה ולוותר על הלימודים במרכז - אלו הן התיקוות היחידות בחיי. מצד שני - המרפאה בה טופלתי עד עכשיו מסרבת להמשיך לתת לי טיפול. אני מרגישה שנפלתי בין הכיסאות. מדובר על חודשיים בלבד בהם אני שוהה בבית הוריי בצפון. במרכז ממתינים לי העבודה והלימודים באוניברסיטה - בתוך חודשיים יהיה המען הרישמי שלי שוב במרכז הארץ, אבל מה עושים בינתיים? כרגע מצאתי את עצמי נטולת טיפול, ללא שיחות וללא תרופות. לאן ולמי אפשר לפנות בצפון? מי אמור לתת לי הפניה מתאימה? מיואשת ומבולבלת באמת.

12/08/2002 | 15:34 | מאת: יערה

לפי הודעתך אני מבינה שבסוף ויתרת על הרעיון של האישפוז יום. אם את מעוניינת במרפאת בריאות הנפש באיזור הצפון יש רבות כאלה. תפני לרופא המשפחה שאת רישמית שייכת אלייך עכשיו כשאת בבית הורייך תסבירי לו את מצבך ושטופלת ברמת גן ושאת מעוניינת לקבל המשך טיפול באיזור הצפון. זה הכל. תרופות שקיבלת עד עכשיו הוא חייב להמשיך לתת לך ובקשר לשיחות אני מקווה שהוא יוכל להכניס אותך לשם למשך חודשיים, לא בטוח כי ההמתנה בדרך כלל אורכת זמןאבל תנסי, אין לך מה להפסיד.אם מצבך כה בעייתי עד כדי כך שחשבת על אישפוז יום , מוזר בעיניי שנותנים לך ליפול כך בין הכיסאות... תנסי בכל- אופן , במקרה הכי גרוע יש לך גם את האופציה של לפנות למטפל פרטי. בהצלחה!!

12/08/2002 | 16:13 | מאת: זקוקה להצלה

שמשאירים אותי לא לכאן ולא לכאן. במיוחד שהיוזמה לאישפוז יום הייתה כולה שלהם בטענה שמצבי קשה ודורש מסגרת עם מעקב צמוד יותר... והנה נשארתי ללא שום מסגרת בכלל.. פאראנואידי ככל שישמע, איני יכולה שלא להרגיש כאילו כל המטרה היתה להיפטר ממני... לא היה לי מושג שהיום בו בישרו לי על ההפניה הוא בעצם גם היום האחרון שלי במרפאת רמת גן. אני מרגישה כמו מי שסולקה בכוח מבית ספר לרחוב:( איך זה שדבר כזה מותר?

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית