שאלה

הי כבר שאלתי בפורום אחר את השאלה הזו,ורציתי להבין האם זו דעתם של כל הפסיכולוגים . אני מטופלת אצל פסיכולוג כבר תקופה.אני מרגישה מאוד קרובה אליו ובוכה הרבה פעמים בפניו.לפעמים אני מרגישה צורך של מגע מצידו,לא חלילה מגע מיני או משהו דומה,רק מגע קל ביד או בכתף,כל דבר שיאשר את הקירבה. לצערי זה לא קורה ואני לא יודעת האם זה בגללי?או בגללו?בפורום האחר קיבלתי תשובה שזה בעיקר בגלל חשש מתביעות.כלומר לניצול או של המטפל או של המטופל שעלול לתבוע את המטפל.אבל מה אם ברור מאליו שאין שום עניין מיני?אני לא רואה בו אובייקט מיני,ולא שום דבר דומה אבל הקירבה הזו חסרה לי. האם המטפל לא יכול לסמוך על המטופל שהוא לא יתבע אותו?הרי הכל מבוסס על אמון לא? או האם יש סיבה אחרת?ואם הייתי מטופלת ע"י אישה היא היתה יכולה לגעת בי ? דורית

השאלה, שאת מעלה היא מאד מעניינת ומענין מה ישיב עליה ד"ר אורן קפלן. אני, שאיני קשורה לפסיכולוגיה, סבורה, שבמערכת שיחות אינטנסיביות וממושכות היוצרות קירבה נפשית בין מטופל למטפל, עולות לעיתים הרגשות, שיש לטפל בהם על ידי העלאת הנושא בין המשתתפים, מאחר ואין להם מקום במערך הקשר. את יכולה להרגיש שאת נמשכת למטפל/ת מינית, או הוא יכול להרגיש את זה כלפייך, את יכולה לרצות שיחבק אותך כאב, או כאם, התומכים בך, סוככים עלייך, מגינים עלייך, את יכולה לצפות, שהקשר יחרוג מהשדה הטיפולי לחברות קרובה מחוף לקליניקה ועוד רצונות, הרגשות וכדומה.. חשוב, שהדברים יועלו לשיחה וידובר בהם. השיחה הטיפולית היא מעין "עולם חיצוני קטן ומוגן בחדר", שממנו תוכלי ללמוד, לצמוח ולשפר את איכות חייך מעבר לחדר הטיפול. אין הוא נועד לסיפוק הצרכים שמתעוררים, כמו שאין מקום ל"לטיפה, חיבוק תומך" ממנהל הבנק שלך, או מהמכונאי שמתקן את רכבך. להיפך, דווקא משום שנוצר קשר נפשי עם המטפל, עליך להיזהר לא להוביל את הקשר הזה לפסים של חבלה בטיפול. פנית למטפל שלך, על מנת לקבל ממנו עזרה מסויימת, ולזה הוא מכוון. הוא מחוייב למיקצועו, ועליו לעמוד על המישמר לא לגלוש ל"ניצולך". מדוע ניצול? כי הוא בבחינת מטפל. ואת מטופלת. זה סדר הדברים. וגלישה לפסים פיזיים, באמתלה של רצון לתמוך, לעודד.... זה ניצול של מצוקתך הנפשית והפער בינו - כמטפל חזק, אלייך - המטופלת, הבאה מעמדת הזדקקות לסיוע נפשי . דיברת על פחד מתביעות? הרי אין מצלמה, וסביר, שאם מישהו רוצה לטפול על מטפל "מגע" שלא ברצון, לא צריך זה יכול להיעשות גם בלי סיבה ממשית. אבל יש לי שאלה יותר מסקרנת אותי: את הצלחת להבהיר לעצמך, למה את רוצה כל כך שיחבק אותך? אולי זה, כי הדמות שלו מייצגת, דמות לא מציאותית שרצית תמיד? (ושאין בעצם. כי פסיכולוג הוא אדם אחד במציאות, מחוץ למסיכת המקצוע) דמות של מקשיב תמיד,מאזין ולא קופץ לדברייך, לא שופט אותך, לא מביע תרעומת לא כועס, לא עוזב את החדר בזעם, לא מבקר אותך על דברייך, הוא אמפאטי, מתחשב, נינוח, מרגיע, תומך... וכו וכו וכו'....

כן חשבתי למה אני רוצה שייגע בי. כי זה צורך בסיסי.גם כשיש לי חברה טובה ואני מספרת לה על בשורות טובות או רעות,היא מחבקת.גם ידיד שלי שאין ולא היה בינינו מעולם מתח מיני,מספר לי על מה שקורה אותו אני נוגעת בו.בעיניי קירבה פיזית זו עוד דרך ליצירת קשר לא פחות ממילים.ותתפלאי הוא דווקא לא מייצג דמות נערצת כמו שאמרת במילים אחרות.אנילא פעם מבקרת אותו,ולא פעם אני חושבת שהוא טועה בדבר כזה או אחר.ממש כמו חבר או ידיד רק שהוא הפסיכולוג ואני המטופלת. אין פה שום דרישה מוגזמת,רק חיבה בסיסית,שצריכה להגיע גם במגע.

דורית שלום את מעלה סוגיה מורכבת מאוד בתחום הטיפול הפסיכולוגי והרפואי שמציגה שאלות על היכן הגבול שאנחנו דורשים ממטפל מקצועי לשים, מה האתיקה קובעת, היכן המטפל הוא כמו חברים/חברות אחרים והיכן נדרוש ממנו להיות מאוד שונה. את צודקת שהמגע הפיזי הוא חלק יומיומי וטבעי ממערכות היחסים של אנשים קרובים, ובהחלט לא רק בקונטקסט המיני. הבעיה בנושא מגיעה אולי משני מקומות. האחד הוא האפשרות שמגע פיזי שמבטא חום וקרבה עלול להפוך למשהו מיני, והשאלה היכן מציבים את הגבול, וזה מביא אותי לבעיה השניה, והיא הפירוש האישי שנותן כל אחד מהצדדים למגע. משהו תמים לחלוטין עבור האחד, יכול להתפרש כמשהו מאוד מגמתי ע"י אחר. אך יותר חשוב מכך, בתוך טיפול פסיכולוגי יש גם תהליכים של "העברה" (נושא משמעותי מאוד שעלה לדיון עוד בתקופתו של פרויד ועדיין מהווה נושא "חם" מאוד בתחום הפסיכולוגיה), כלומר, מאחר והמטפל אינו באמת מוכר באופן אישי, לפחות לא כאדם מלא בחייו הפרטיים (נחשפים רק לזוית מסויימת בתוך הקליניקה) הרי שהוא מהווה כר נרחב להשלכות. תהליך זה הוא כלי חשוב מאוד בטיפול הפסיכולוגי כיוון שהוא מספר בצורה אוטנטית בתוך חדר הטיפול, דברים על המתרחש בחיי המטופל בחוץ. הצורך שלך במגע בחדר הטיפול קשור בוודאי לרצון הטבעי למגע אנושי חם עם המטפל, אבל סביר להניח שהוא גם קשור לתהליכי העברה. אני חושב שכדאי להביא את תחושותיך לגבי מגע פיזי לחדר הטיפול כדי להשתמש בהם, הן להתמודדות עם מה שלא נוח לך בקשר הטיפולי, והן ככלי להעמקת הטיפול. לגבי יישום המגע הפיזי, כדאי אולי לגבש אסטרטגיה של מגע פנימי, כלומר, חיבוק שאינו פיזי ממש אלא כיצד אפשר להפוך את ההכלה של הטיפול והמטפל לסוג של חיבוק עצמי, בלי המגע הפיזי עצמו, שאולי עלול לסבך את הטיפול ולפגוע בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לדר אורן קפלן אני חוששת לדבר על זה עם הפסיכולוג.זה מביך מדיי.ולפי דבריך זה גם לא ישיג את מה שאני רוצה.הוא בטח יענה משהו כמו שאתה ענית. או האם יש סיכוי שבמקרה שלי הוא כן יחצה את הגבול הגם ככה מעורפל? ושוב אם הייתי מטופלת אצל אישה זה היה שונה?היא כן היתה יכולה לגעת בי בלי חשש? תודה דורית