מדוע אנשים פוגעים?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

05/08/2002 | 14:45 | מאת: שרית

למה ומתי אנשים מעליבים ודורסים אחרים כדי להגיע למטרתם.? אם יש לכם מה להגיד על זה, אני מקשיבה ומחכה בסבלנות להודעות .

לקריאה נוספת והעמקה
05/08/2002 | 14:54 | מאת: דורית

יש הרבה סיבות לפעמים כי זו הדרך שהם מכירים ליצירת היקשרות,בהעלבה או התרסה. לפעמים כי זו דרך ההתגוננות שלהם,"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה" לפעמים מחוסר ביטחון,או מהרגל,או מפגיעה שהם חשים מהכיוון השני גם אם הפגיעה היא לא תמיד מכוונת. לפעמים מקנאה ועל זה אין צורך להוסיף מילה. ולפעמים כי...גם עליהם עובר משהו רע,ואתה סתם היית באזור לחטוף את זה... דורית

05/08/2002 | 15:11 | מאת: דורית

ומה את מרגישה, שכשמישהו פוגע בך? ואתם? רוצים לכתוב לי תשובה?

05/08/2002 | 15:09 | מאת: ישראלית

פגיעה באחר, יכולה להוות דרך, שמנקזת אל קירבה הרבה סיבות רגשיות. כשאתה פוגע, אתה הופך את השני לחלש יותר, כי הוא הקורבן שלך. ולפעמים, הוא נכנס למצב של פגיעות ולא יכול להגן על עצמו ואתה חש ג י ב ו ר.. כשאתה פוגע, לעיתים, אינך יודע דרך אחרת כדי לצאת ממצב מלחיץ..... ואתה בוחר בדרך שלילית כזו... כשאתה פוגע, אתה מכוון את פגיעתך בדרך כלל לאדם שתגובתו לא תסכן אותך.. והרי לא תפגע במנהל שלך, או במנהל הבנק שלך.... כשאתה פוגע, אתה "מתפרק" מהכעס שלך, בצורה לא יעילה... אתה תרגיש טוב לרגע אבל אחר כך?.... כשאתה פוגע, אתה לא בדיוק מבחין (או כן, בכוונה) בין תוקפנות לאסרטיביות. ויש עוד דברים רבים...

05/08/2002 | 15:29 | מאת: דינה

לתוקפנות יש שימוש. כשאני תוקפנית, אני משיגה הרבה יותר דברים מאשר אם אני מדברת או מבקשת בנועם. וגם, כשאני תוקפנית, אנשים לא מתעסקים איתי. הם מראש נחמדים אלי, כי הם יודעים שאחרת הם יקבלו תגובה תוקפנית. הנה, אליכם אני לא תוקפנית, כי אני לא צריכה כלום ממכם. מי שתוקפני בדברים (לא פיסית חלילה) הוא חזק. הוא יכול להתקדם יותר בקלות בחיים הקשים שלנו.

05/08/2002 | 20:44 | מאת: ?

לא בטוח שאנשים פוגעים. יותר הגיוני לנתח את זה שיש אנשים שנפגעים.\ והם רגישים מדי. ובגלל זה מגדירים את השני כפוגע.

05/08/2002 | 21:18 | מאת: שגית

זאת לא נראית לך הכחשה רבה מידי? הי, העולם הוא לא אידיאלי- בכלל לא אידיאלי ויש גם אנשים רעים שעל מנת להתקדם ולהשיג את מטרותיהם שלהם הם לא מהססים לפגוע ולנסות לנטרל אנשים אחרים ע"י פגיעה דווקא בנקודות החולשה שלהם, הם מנצלים את זה שלהם יש יותר כוח מאשר לאחרים "החלשים" יותר... ככה זה הרבה פעמים לצערנו וידוע לי על הרבה מקרים של אנשים שמתנהגים ככה ומצליחים לא רע...אבל כמובן שמי שחזק באמת לא יתנהג כך. מצפה לתגובות

06/08/2002 | 12:26 | מאת: ישראלית

נניח, שאת עומדת בתור בסופר, ודוחף את העגלה שלו לפני העגלה שלך. לא מבקש. לא מתנצל. פשוט אומר לך: "אני אהיה לפנייך, כי אני ממהר" ומייד מעביר את הקניות שלו על הסרט הנע... לפנייך.. הוא לא נוהג במידת התוקפנות? יש רק "אנשים נפגעים" כמוך? "איך אנשים תוקפניים, אלא רק כאלה שנפגעים"?

06/08/2002 | 01:12 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום לכל המתדיינים בנושא הייתי מפריד קודם כל בין תקיפות לתוקפנות. מידה סבירה של תקיפות ואסרטיביות היא תכונה חיובית שיכולה לקדם אדם במצבים רבים. אין בתכונות אלה ביטוי לתוקפנות, להיפך, אפשר להיות תקיף, אדיב ואמפטי בעת ובעונה אחת ואנשים רבים יכבדו זאת. תוקפנות לעומת זאת היא הוצאה של דחף בלתי נשלט באופן שמאיים על הצד השני ופוגע בו. לדעתי התוקפנות היא תמיד (!) ביטוי לחולשה כלשהי. אדם חזק באמת אינו צריך להיות תוקפן. הוא מעריך את עצמו ואת כוחו להגן על עצמו, ולכן יכול להרשות לעצמו להיות שלו וידידותי. פעמים רבות הסביבה תקלוט את הרוגע ויתקיים מעגל סגור של העדר צורך לפרוק תוקפנות, וחיים מספקים. הבעיה מתחילה בד"כ אצל אנשים שמשהו בפנים אינו רגוע ולא מוצא מנוחה. פעמים רבות התוקפנות באה על רקע של דימוי עצמי נמוך ותחושה שכל דבר פוגע במקום רגיש. התוקפן לא מאמין שבאמת יקשיבו לו ולצרכיו, ולכן דרך ההתגוננות היחידה שהוא מכיר זו התקיפה. מובן שכל אדם מתמודד עם תוקפנותו האישית ותוקפנות מהסביבה בצורה כזו או אחרת. מודעות למצבים שבהם מבטאים תוקפנות עשויה לקדם אדם לחיים יותר הרמוניים ושלווים. אגב, עצם המודעות לסיבות ההתקפה אינה תמיד מספיקה. כשההתקפה מגיעה צריך לתפוס מחסה ואולי להתקיף חזרה כדי לשמור על העצמי הנפשי והפיזי במצב תקין. בברכה ד"ר אורן קפלן

06/08/2002 | 13:08 | מאת: סמי

כתבת: "מידה סבירה של תקיפות ואסרטיביות" מה ההבדל ביניהם? לי תמיד נראה שהם זהים.

06/08/2002 | 13:08 | מאת: סמי

כתבת: "מידה סבירה של תקיפות ואסרטיביות" מה ההבדל ביניהם? לי תמיד נראה שהם זהים.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית