לאורן קפלן

היי, כתבתי לך כאן בעבר ולאי מייל. אשמח לקבל את תגובתך בענין מסוים. החלטתי לסיים את הטיפול הפסיכותרפויטי שאני נמצאת בו למעלה משנה. זאת בעקבות מריבה שפרצה ביני לבין המטפלת ובאופו עקיף הצטברות של תחושות. אני מרגישה שהקשר ביני לבין המטפלת נעשה אישי מדי. בפגישה האחרונה שלי עם המטפלת , הסברתי לה משהו מסוים שחשבתי עליו, ושאלתי אותה האם היא הבינה למה התכוונתי..והיא ענתה "דברי.." אז שאלתי אותה האם היא מתכוונת לענות לי והיא שתקה. שתיקה שנמשכה מס' דקות, אמרתי לה שהיא מתעלמת ממני וזה מזלזל ופוגע בי. היא שתקה. זה ממש עצבן אותי, אז אמרתי לה בציניות שאני מבינה שהיא לא אמורה לדבר או לענות לשאלותיי שהיא בעצם אמורה להנהן ואני לדבר. כעסתי מאוד. שתקנו כ-עשר דק' שבזמן הזה היא ניקתה את המשקפיים שלה. הפכתי להיות גועלית, סרקסטית וצינית. היא קטעה את השתיקה באומרה "כדאי שנסיים את הפגישה, את לא צריכה לשלם לי היום" רשמתי לה שיק. היא התחילה להסביר לי משהו בעניין אחר, אז אמרתי לה שהיא סותרת את עצמה.. היא כאילו מבטאת אכפתיות אבל אם היא לא מדברת על מה שמפריע לי אז לא ממש אכפת לה.. היא נשארה סבלנית להצהרות שלי עד שבשלב מסוים היא "חטפה" קריזה ואמרה שאני מעוותת את דבריה.. שהיא לא מוכנה לקבל את זה שאני אומרת שהיא מתעלמת ממני כי היא הרבה פעמים אחרות לא התעלמה כמו שהיא הייתה בחו"ל באותה פעם והתקשרתי אליה ( בגלל מה שקרה עם ההורים- זה היה מקרה חירום) אני מצידי אמרתי לה שזה לא מצדיק את ההתעלמויות הבודדות שלה שאני בניגוד אליה לא מתעלמת מאף אחד וגם אף פעם לא. היא התפרצה, שהיא לא אידאלית והיא לא תצליח לעמוד באידאלים שלי, שטוב שזה קרה כי עכשיו אני אבין את זה. היא ממש איבדה שליטה..ולאחר שהיא סיימה את דבריה (זה די היה בצעקות) היא אמרה שעכשיו "באמת סיימנו את הפגישה והיא ליוותה אותי לדלת . אפשר לומר שהיא טרקה את הדלת מאחוריי. אני חושבת שהיא אוהבת אותי, ואכפת לה ממני. היא הרבה פעמים בפגישות שלנו עשתה דברים שהיא לא עושה בד"כ (וגם ציינה את זה) היא היוותה באיזשהו מקום דמות אמהית עבורי, דמות שאמא שלי מעולם לא מילאה בצורה ראויה. היא תמכה בי..וגם נתנה עצות לעיתים..אני לחצתי על זה. היא עשתה בשבילי מעל ומעבר..נראה לי שאכזבתי אותה. אני אוהבת אותה ומעריכה אותה..אבל אני חושבת שהטיפול צריך להסתיים. אמנם נקשרתי אליה וחלו שינויים בי, מודעות גבוהה יותר אפילו אם לא שיניתי דפוסים הרסניים. בעצם לפי מה שהיא אמרה היא ראשית כל "זכרה" לי את חסדיה, ושנית כל, היא הפנתה נגדי דברים שאמרתי כמו שאיפה לשלמות. אגב, הודעתי לה על הפסקה לחודש, היא נשמעה מאוכזבת והיא הצטערה על כך. אני מתכוונת בשיחה הבאה להודיע לה על סיום הטיפול. שאלתי אותה אם אוכל לשלוח לה מכתב והיא אמרה שלא. אני רואה בזה התעלמות וסתימת פה. אני מפחדת לסיים את הטיפול, חוששת מנסיגה. מה דעתך? האם תהיה זאת החלטה נכונה לסיים את הטיפול? תודה מראש, דלית

אל תסיימי את הטיפול. י שלי הרגשה שאתן צריכות לדבר לסגור את המריבה ביניכן. לא יודעת, פסיכולוגים הם בני אדם, כנראה שאת יקרה לה וחשובה ולכן היא עירבה קצת רגשות. אם את לא מרגישה התקדמות אז תעזבי אם את מרגישה כן התקדמות ושינוי לטובה תשארי. אבל אם את עוזבת אל תשאירו את הדברים ככה עומדים באויר לפחות תסגרי את זה איתה כדי שלא תתחרטי בהמשך שהדברים נשארו פתוחים...

דלית שלום אני לא נוטה להמליץ לאנשים לסיים או להישאר בקשר מבלי היכרות יותר עמוקה עימם, בעיקר במצבים מורכבים כמו שאת מתארת. בדבריך יש הרבה היסוס ואמביוולנציה וכנראה שאת צריכה עוד קצת "להתבשל" עם הנושא. החלטת להיפרד, לכי עם זה בינתיים. היפגשי עם הפסיכולוגית, נסי לעבד איתה את מה שקרה כדי שגם אם יש סיום הוא יעשה בצורה טובה שתשלים טיפול שתרם לך ואת בסך הכל מרוצה ממנו. אל תכנסי לעקרונות "גדולים", נסי לתת לתחושות שלך להוביל אותך בצורה פתוחה. אין ספק שעברתן משבר מסויים. עכשיו צריך לראות כיצד הוא יסתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן