אני פעם ראשונה פה...

אבל נראה לי שאני קצת אכתוב הרבה, אז תסלחו לי טוב? השם שלי די משקף את הנושא . בקצרה,אני נמצאת בטיפול זה שנתיים. הגעתי לטיפול עם בעייה רצינית, עמוקה שהצריכה הרבה מיצידי ומצד המטפלת. ניתן לומר ששיתפתי פעולה בכל דרך אפשרית רק כדי לחוש טוב, הגעתי לפסיכולוגית שלי עם ים של חרדות משותקת מכאב ופחד וחסרת כוחות ובעיקר אומץ להתמודד מול העולם ומול העולם הפנימי שלי. כעבור תקופה של שנה התחלתי להעלות והחיים שלי קיבלו גוון נורמלי. חזרתי לתפקד כמו שצריך. היום אפשר לומר שאני אדם מאושר ויש לי בן זוג שאנחנו אוהבים באמת והחברים הכי טובים אחד של השני. בעצם החיים שלי ממש טובים היום. אז מה הבעייה? הבעייה היא שקרה לי דבר שקורה להרבה מטופלים שנמצאים בטיפול ארוך ומסור, התחלתי לחוש רגשות אירוטיים למטפלת שלי, ממש תחושות עוצמתיות של התאהבות שבאיזה שהוא שלב גם הכאיבו לי. דיברתי איתה על זה כמה וכמה פעמים וניתנה לי ההרגשה שזה בסדר וטבעי ומקובל. אני די מתבקשת כיום להשתחרר ממנה, לא לראות אותה כגורו שלי, לא ללכת עיוורת אחרי כל מילה שלה. אני מוכנה לעשות את זה. זה נכון שיש לי תחושה שהיא מושלמת אבל אני יודעת בהיגיון שהיא רק אדם. היא אדם באמת מקסים וטוב והיא נגעה לי ללב חזק. הרעיון להתנתק ממנה יוצר בי בלבול וכאב שמטריד אותי. אני כאלו רוצה להיות קשורה אלייה ולאהוב אותה בצורה העוצמתית הזו בלי הפרעה. אבל יש את הקטע שחייבים להתנתק וחייבים לשחרר וזה קשה לי. האישה הזו הצילה לי את החיים, ובכל מובן המילה. היא לימדה אותי לחיות ולחיות אחרת בצורה תקינה. וזה נכון שזה התפקיד שלה אבל אני לא יכולה שלא לחוש שהיא מיוחדת אחרי שהיא פשוט הצילה אותי. זה נורא קשה לתאר מה עבר עלי, זה בכלל קשה לתאר תחושות עמוקות במילים. כמו שקשה לי לתאר את עוצמת אהבתי אלייה. מכעיס אותי שהיום היא רוצה שאני אמשיך הלאה במובן של לשחרר לנתק. אני גם מרגישה שזה הכי שיטחי בעולם- אדם מציל לך את החיים ויום אחד אתה יוצא מהקליניקה ולא חוזר, הרי מכל האנשים היקרים והאהובים עלי היא עשתה משהו שאף אחד לא עשה- אז למה דווקא עלייה אני אמורה לוותר? ולמה זה כואב כל כל שאני מרגישה שהיא מנסה להרחיק כשאני רוצה קירבה.? אז מה זה שווה אם בסוף הדרך אני נתלשת מהידיים שהכי נעימות? זה מלחיץ אותי ומכאיב לי כאחד. ואל תגידו לי לדבר איתה על זה כי דיברתי והיא הציגה לי טעונים הגיוניים ונכונים . אבל זה כל כך מרגיש רע ועצוב לקחת רגשות טהורים ולנתח אותם לגורמים היגיוניים ולהחליט שהרגש הוא לא התוצאה הרצוייה. אז מצטערת על הבלבול מוח אבל אם יש אן מישהו שחווה משהו דומה עם הפסיכולוג שלו אני ארגיש טוב אם הוא ישתף אותי. וגם אם לא לפחות אני אוכל להרדם יותר טוב ((: תודה העברה עיוורת

שלום לך, גם אני הייתי בטיפול פסיכולוגי שנה ו-3 חודשים אצל פסיכולוג קליני שהציל לי את החיים. ונאלצתי לעזוב אותו מסיבות של אי התאמה בסדר הזמנים (הוא קיבל אותי רק בבוקר, והתחלתי ללמוד בבוקר) אז נאלצתי לעזוב אותו ובתחילה זה לא עשה לי טוב. לא עשה לי טוב בכלל. אפילו היה לי התקף חרדה והייתי פעמיים באותו שבוע במיון. אבל עברתי לפסיכולוגית שיקומית שכרגע אני רק בונה איתה את הקשר וזה מין סימן של מעבר לשלב חדש בחיים. אצלי הוא - המעבר ממסגרת של בית חולים ומפסיכולוג קליני אל טיפול באופן פרטי ואל פסיכולוגית שיקומית. לכן אני רואה בזה כמין שלב חדש בחיים. לכן, אם את מרגישה טוב כרגע, אז כדאי שתפתחי , לפי דעתי, אי-תלות במטפלת. כדי שתוכלי להסתדר בזכות עצמך ותראי בזה כמין מסר לכך שאת מתחילה דרך חדשה. מקווה שהשיתוף שלי עזר לך , לפחות קצת. אשמח אם תגיבי...

תודה ששיתפת אותי אם כי אני במקצת תוהה איפה פה הדימיון. זאת אומרת אני לא חושבת שהשינוי שלך מתקשר לתחום ההעברה, אבל תתקן אותי אם אני טועה ((: שבת מקסימה!