הפרעות אכילה

שלום ד"ר. רציתי להתייעץ איתך בקשר לביתי. היא בת עשר. בכורה. ילדה שמחה. מלאת חיים. חברותית מאוד. אחראית. אובחנה כמחוננת. מוכשרת בצורה בולטת בהרבה תחומים שונים. רבים הגדירו אותה כ"שובת -לב".מאוד תחרותית. מאוד השגית. שויצרית. עם חוש הומור נפלא. ילדה יפה , מקובלת ומחוזרת שמקבלת הרבה פידבקים מאוד חיוביים בבית ,בביה"ס,בצופים ובכל מקום בו היא נמצאת. בקיצור-ילדה שקל לנו מאוד לגדלה, ותענוג לנו לגדלה. אז מה הבעיה? שהיא בקושי אוכלת. היא מרבה לדבר בגאוה על-כך שהיא הכי רזה בכל מקום. הבנות סביבה מתייחסות לרזונה ומקנאות בה על-כך(כן,כן,זה מתחיל לצערי בגיל כ"כ מוקדם). היא קראה ושמעה על אנורקסיה ויודעת שאני חרדה לה. צופה בטלויזיה ומושפעת מהקריטריונים ליופי המוצגים בה. פה ושם היא אוהבת להגיד לי שיש לה ירכיים שמנות( היא נראת כמו אוליב של פופאי) או לאכול מעט מאוד ולדבר על כמה הרבה שהיא אכלה. בימים שתוקף אותה תאבון והיא אוכלת יותר מתמיד היא נהיית מאוד מוטרדת מכך. נוצר לצערי מצב של מתח ביננו סביב נושא האוכל כי אני מתעקשת שהיא תאכל את המינימום הנדרש והיא טוענת שאין לה תאבון ושאני מכריחה אותה לאכול. אני טוענת באוזניה שאני דואגת לבריאותה והתפתחותה ומשתדלת להגיש לה אוכל שהיא אוהבת. הסברתי לה שהיא מזניחה את תחום התזונה ,ושבאחריותי כאמא לדאוג לכך. היום לדוג' כשאמרתי לה בתקיפות לסיים את האוכל היא טענה בבוטות ובחוצפה שעלי להרגע ושהיא פשוט לא רעבה ושקיבתה מאוד קטנה. שמתי לב שבמצבי לחץ היא מאבדת תאבון לגמרי. את האוכל המועט שאני מארגנת לה לביה"ס היא בדר"כ משאירה בבית ולהרגשתי היא נהנת לשחק איתי ולבחון אם אתפוש זאת לפני הליכתה. היא כבר אמרה לי בעבר,בהקשר אחר לגמרי, שהיא אוהבת לפעמים להקשות עלי ולראות אייך אתמודד. חשוב לי לציין שהיא מאוד אוהבת ממתקים ומרבה לאכול אותם ,וגם על זה אני מעירה לה לעיתים. אחרי כמה פגישות עם אגודת "אנונימוס" היא מתעקשת להיות צמחונית ושוב מפנה כעסה אלי בשל סירובי. מה אתה מציע לי למעט פניה לעזרה מקצועית? כוונתי-אייך אתה מציע לי להתמודד עם זה כאמא ביום יום. אני לא רוצה שזה יהיה גורם למתח ביננו ותחושתי היא שככל שאעשה מזה יותר "ענין" כך הבעיה תלך ותגדל. מצד שני, אני לא מוכנה בשום אופן להתעלם מהענין וללא ידיעתה אני קוראת הרבה באינטרנט על הפרעות אכילה. למרות כל ההתענינות והקריאה המרובה אני לא יודעת אייך לנהוג. אשמח מאוד לקרוא את דעתך. תודה רבה.

לאם המודאגת שלום את נמצאת במילכוד מורכב. אני אומר לך בצורה די ישרה שאם תמשיכי להתייחס לעניין כפי שאת עושה היום יש סיכוי לא רע שהילדה באמת תפתח הפרעת אכילה. המקור לבעיות כאלו נובע רק בחלקו הקטן מעובדה אובייקטיבית של השמנה. החלק העיקרי נובע מקונפליקטים חברתיים בתוך המשפחה ומחוצה לה שמושלכים בסופו של דבר לגוף ולמאבק. מתיאורך ברור מאוד שבתך כבר נכנסה למאבק איתך סביב זכותה לא לאכול. אני מציע לך לנהוג בשני כיוונים. האחד, להפסיק להילחם איתה על האוכל. אין גם בעיה שתהיה צמחונית. במקביל ותמורת זאת, תאמרי לה שפעם בשלושה חודשים היא תיגש איתך לבדיקה רפואית (רצוי רופאה). אפשר גם לקחת אותה לדיאטנית שתעזור לה לבנות תפריט שרצוי לה אבל ישמור על בריאותה. חשוב שהיא תבין שמצד אחד את נותנת לה חופש ומכבדת את בחירותיה, אבל מצד שני את נשארת אחראית לבריאותה. כל זה בדיאלוג. כיוון שני ונוסף, מבחינה מקצועית הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ אצל מטפל משפחתי יחד עם בתך. תוכלי אולי להיפגש איתו לפני קבלת החלטות כדי להחליט באיזו דרך להתמודד. הצומת הנוכחית נשמעת משמעותית מאוד וכדאי להתמודד עימה בצורה נכונה ומושכלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן. רציתי להודות לך על התייחסותך. דיברתי כבר עם ביתי,בעקבות תשובתך(שעליה היא כמובן לא יודעת). הסכמנו על הליכה משותפת לתזונאית ובניה משותפת ,שלושתנו, של תפריט מאוזן שיורכב מדברים שביתי תבחר לאכול. בתמורה הבהרתי לה את שהצעת ,כלומר שהיא תיקח אחריות על הענין ותאכל את הדרוש. אני מניחה שעוד תשמע מאתנו בהמשך. נעים לדעת שיש למי לפנות. תודה רבה.