חוויות מהשקת התליט החדש של אביב גפן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
(מיועד לפורום של אביב גפן) אז רציתי לספר לכם על האירוע שהלכתי אליו ...ההשקה של התקליט החדש של אביב גפן היה חשוב לי מאוד להגיע...מכיוון שתקליט זה לפי מה שידעתי לפני שיצא היה על נושא שכה קרוב אליי בשנה האחרונה... הנושא שבגללו חיי ירדו אל תוך מלתעות הגיהנום נושא המוות לצערי כמו שאתם מכירים אותי אמא שלי..היקר לי מכל נפטרה לפני כשנה וחדש... ומאז אני מבין שהחיים הם קודש מכיוון שאנחנו אורחים במסדרון הזה...שנקרא "עולמנו" מאז כמו שאתם מכירים אותי אני חש ריקנות מכל דבר שאני מנסה להנות ממנו כי אני חי וחייתי במחשבה: מה זה יתן לי אם אני יעשה את הדבר הזה?...(נגיד ללכת לים)...והיו לי מחשבות : הרי ממילא נמות ...אז מה זה יתן לי? עדיף כבר לשבת בבית ולחכות לבואו של מלאך האבדון ...מלאך המוות! הייתי ואני עדיין בשפל ובתהומות של דכאון ואני מאחל לעצמי שיום אחד בעוד מספר שנים אוכל שוב להנות מכל מיני חוויות בחיים בלי לחשוב על זה כל כ-ריק...הרי ממילא נמות..אז למה בכלל להתאמץ או לעשות משהו בשביל עצמך ... לכן תקליט זה כאילו מוקדש לי...תקליט שיעזור לי להתגבר ולהבין שאני לא לבד בסוגייה... שיש עוד מאות ואלפים שחייהם נקברו ביחד הם אהוב ליבם אז עכשיו ל"עניין" ההשקה... כמו שאתם מכירים אותי אני סובל מחרדות למינהם! במקרה הזה סבלתי מחרדות קודם כל של פיגועים...נסיעה באוטובוס במהלך שעה...כל תחנה מסתכלים לראות מי עולה... והתחנה המרכזית החדשה נראתה לי כמו מבוך..הרגשתי מחנק.. אבל הכל היה בסדר... ושירדתי בקירבה שאלתי בחורה איפה זה.... והיא הצביעה לי על זה... ואם כבר דיברתי על קדושת החיים ניסיתי להוציא את המקסימום מהנסיעה באוטובוס עד לתל אביב... נהנתי מהאור שעדיין זורח...מהנופים בדרך...(לך תדע מתי האור יכבה -אם בגלל עצימת עיניי שלי-אם בגלל מלחמה נוראה) התלהבתי כמו ילד קטן מרכבת אדומה 2 קומות...יהה הנה רכבת...(אמרתי לעצמי).... כל כך רציתי להיות נהג של רכבת שהייתי קטן אבל אמא שלי ז"ל אמרה שזה מקצוע שלא מרוויחים בו... הסתכלתי על העצים שלצדי הדרך....שאלתי את עצמי אם הם נושמים....כי אם כן..הם מסכנים...הם נושמים את כל אוויר הרעלים של המכוניות... כדור הארץ שלנו גם בדרך לגוויה... אז הגעתי לשם....ובהתחלה שוב תקף אותי הדכדוך הייתי לבד...שוב הרגשתי לא שייך...כי כולם באו עם חברים...וחברות...כבר נמאס לי להיות צל מהלך של עצמי.... אבל אחר כך נעשה ממש טוב.... אלה/ מלנכולייה (בחורה מהפורום) זיהתה אותי! לא יודע אייך...כנראה חתום לי על המצח....ישראל מהפורום.... והיא הייתה מאוד חברותית ונחמדה...פתאום הרגשתי לידה וליד חברות שלה.. פתאום הרגשתי נורמלי.... אני כנראה מכל הדחיות שחוויתי בעבר....כבר הוטבע אצלי אות קין של : בודד ואני לא יכול לקבל את זה שאוהבים אותי...שאני אהוב.. אלה ואני וחברות שלה...הלכנו לקנות לאביב גפן פרחים.... והיה לי מאוד כייף! ואני מודה לה מאוד מאוד אם היא קוראת! היא נתנה לי גם לדבר עם רון מהפורום! אז גם עוד אנשים ראו את פרצופי ... הייתי לפני זה בטוח שאשאר עם מסכה של מסך מחשב... כי שאני יושב מול המסך אני כאילו לובש מסיכה...של הסתתרות.... זה עושה לי טוב להוציא את כאבי החיים בכתב אל מול אנשים אחרים... שינסו לעזור או לעודד.... אז המסכה ירדה...ו...אולי למרות שנראיתי חייכני....ומאושר.. הרגשתי שבפנים נשארתי אותו ליצן עצוב.... פגשתי שם את ערד מהפורום ואהוד וקארין.ואן-הם קראו לי...השמועה התפשטה שאני ישראל... לחצתי את ידם והרגשתי שהם נותנים לי הרבה כבוד....! אז אחרי דחיפות ובליעת הרבה עשן של סיגריות.... נכנסתי.... באתי אל אביב ...אמרתי לו (לפי מיטב זכרוני) שלום אביב אני ישראל מהפורום.... התקשרת אליי לפני כשנה לנחם אותי... אז הוא אמר לי..זה אתה...?! הוא אמר נעים מאוד ולחצתי לו את היד בחמימות...זה היה מאוד מרגש...מאוד מאוד מרגש...היד שלי עדיין רועדת.... אמרתי לו שאני נעזור בשירים שלו בתוך התוהו ואבוהו הגדול...שהם עוזרים לי להירגע..... גמגמתי מרוב התרגשות...הלב דפק חזק מאוד.... הוא אמר לי שאני כותב מאוד יפה....והוא אמר לי : אני איתך! ונתתי לו נשיקה... פגשתי אחר כך את אן...מהפורום...ואמרה לי שלקח לי "הרבה זמן" יותר מאחרים... (אן ילדה/בחורה ממש נחמדה) באמת שאלתי את עצמי?.. הרגשתי לפתע מיוחד! והוא חתם לי על הדיסק: לישראל היקר תמשיך לכתוב באהבה אביב גפן ולסיכום: זה היה ערב מאוד מרגש....סוף סוף לבוא וללחוץ את היד של האומן שאני הכי אוהב.... זו תמיכה מאוד חזקה בשבילי...אפילו תמיכה אדירה... (אני אדבר עם הפסיכיאטר שלי שירשום ברצפט של התרופות שאני חייב להיפגש (כלומר לראות בהופעה) את אביב גפן!- כלומר שזה נחוץ לבריאותי הנפשית כדי להתחזק...) (לפחות פעם בחצי שנה) וגם הרגשתי שמי שהכיר אותי מהפורום באמת נתן לי כבוד...ונתן לי הרגשה של אחד מכולנו...כמו שתמיד אני מייחל לעצמי.... ואני מודה מקרב ל: "אלוהים" בפורום-שתמיד ניסה לעודד אותי בפורום, לDEVIL GIRL בפורום-ליאת..שניסתה לעזור לי לפני שנה כבר..., לאלה החמודה-שלקחה לי את החרדה של עיר זרה והייתה איתי, ולכל מי שלחצתי לו את היד...ונתן לי הרגשה של שווה ביין שווים!
קראתי רק את הדברים שכתבת לאחרונה (אני דיי חדשה בפורום) ואני חייבת להגיד שאני ממש שמחה בשבילך שיצאת קצת מהשגרה והסתובבת וראית שיש חיים אחרים בחוץ. אתה רואה כמה חשוב להכיר אנשים אחרים , לשכוח קצת מהצרות והכאבים- אז רציתי לשאול, במפעל המוגן שאתה עובד בו אין לפחות מישהו אחד שאתה יכול להתחבר איתו? או אולי אנשים מהפורום של אביב גפן? כי זה מאוד חשוב שתצא מהבית שתסתובב עם אנשים בגילך, שתשמח קצת (זה מגיע לכולנו). אני מקווה שתמשיך בדרך הזו, של להתחבר עם אנשים אחרים ושתיהנה (הרי כל החיים עוד לפניך) ובאמת שמאחלת לך רק טוב. :-)
אני שמח בשבילך באמת... אפשר להרגיש את ההתלהבות שלך תמשיך כך למצוא את עצמך וזו רק ההתחלה... בהצלחה
לג'ק תודה תודה תודה על השתתפותך בשימחתי! שלך ישראל!
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
