ההבדל בין פסיכוזה לסכנזופרניה

אני אמא לבן 18 שעבר משבר נפשי קשה, כשהיה בן 13 עברנו דירה לעיר אחרת , בהתחלה הוא די התחבר למעבר אך מהר מאוד חזר למצב רוחו העגמומי. אנחנו לא כל כך הבנו שזהיא תחילתו של דיכאון ותהינו לגבי הירידה בהשגיו הלימודיים. כעבור שנה, התחילו גם בעיות התנהות, בעצת יועצת ביה"ס פנינו לפסיכולוג של העוריה אשר שלח אותנו לסדנא של דר חיים עומר "שיקום הסמכות ההריות" אשר עיקרה נקיטת יד קשה והמסר הוא אנחנו לא פוחדים ולא מתאדים. שיטה זו יצרה קרע נוסף ביננו ,והחרפה בבעיות ההתנהות שהפכה להיות אנטי סוציאלית. לפי בקשת הבן העברנו אותו לבית ספר בעירנו הקודמת,שם הוא בחר להתחבר עם חבורה בני נוער שהפכו להיות למשפחתו כלשנו וביחד הם גילו את הגרס . וזה תוך מריבות בלתי פוסקות ופרובוקציות מצידו, כל בקשה שלנו ואפילו תחנונים לטיפול פסיכולוגי נדחו על הסף.עד אשר בחר לגור אצל אימי, (יועצת לבני הנעורים שפנינו אליה יחד עודדה אותנו להסכים ולתת לו דמי כיס נדיבים) המעבר מגרס אקסטזי וטריפים היה קצר.כל נסיון התקרבות שלנו זכה לתגובה של אני לא סומך על אף אחד. בדרך לא דרך הגענו לטיפול פסיכאטרי,ובעזרה של רופאה סובלנית אנושית ואמיצה חל שיפור משמעותי. העויינות והפרעות ההתנהגות נעלמו כמעט מייד עם התחלת הטיפול התרופתי. אבל עברה תקופה של כמעט שנה עד שהוא הצליח להתחיל לתפקד באופן רגיל לגמרי. הפסיכולוגית סבורה שמאחר ולקח לו זמן כל כך ממושך ייתכן שההתקף יחזור ואילו האופאה הרבה יותר אופטימית. בני קיבל אינטומין 20 מלגרם ליום במשך חודשיים, ובגלל תופעות הלוואי הוחלפה התרופה לרספרידל 3 מג ביום ובהדרגה ירד המינון ל1 מג. אגב, בעקבות השימוש ברספרידל (ואולי לא בגלל זה )אחרי כחודש מיום השימוש ברספרידל הוא היה מדוכא מאוד ומאז מקבל גם פברוקסיל. היום מצבו הרבה הרבה יותר טוב. אני נאלצתי לספר את הדברים בצורה יבשה, אבל הרבה כאב לב מתח וחרדה ליוו את כל התהליך. אני מבקשת לשאול האם יתכן שהוא לא יסבול מהתקפים חוזרים. או למי להאמין לפסיכאטרית או לפסיכולוגית? כמה זמן צריך לעבור באופן שקט כדי שנדע? תודה מראש ממני אמא של..........

פסיכיאטר מיומן לקבוע האם מדובר בהתקפים פסיכוטיים על רקע שימוש ב"גראס" (מריחואנה) או קיומה של מחלת סכיזופרניה. במידה ויש לך ספקות ניתן לקבל חוות דעת מקצועית נוספת בתחנה לבריאות הנפש האיזורית הקרובה לביתך או ע"י כל פסיכיאטר אחר .

אמא של, שלום עברת כל כך הרבה אירועים כאב ואנשי מקצוע, כך שאני הייתי נזהר מאוד מלהבטיח לך משהו על בסיס כל כך מועט של היכרות. אינני יודע למי צריך להאמין, ואף אחד אינו חוזה עתידות. אני בטוח שלצורך השקט הנפשי היית רוצה לדעת מה יקרה בעתיד, אבל לצורך ההחזקה הנוכחית של בנך זה פחות חשוב, יותר חשוב שיקבל טיפול מקצועי וקונסיסטנטי. חשוב שיהיה גורם אחד שעליו את סומכת והוא זה שילווה את תהליך הטיפול. הרקע אומר שמדובר במצב רגיש שמחייב להיות קשובים לאורך זמן ולהתאים את התגובה למצב. במצבים כאלו חשוב שגם ההורים יקבלו ייעוץ והדרכה, כמו גם תמיכה. בברכה ד"ר אורן קפלן