עוד יום של יאוש בטבלת היאוש שלי

(אמממ קודם כל אני מצטער אם יאמרו פה דברים קשים ולא נעימים לקרוא אותם-אני הולך לכתוב שאני נושם בכבדות ואני כרגע בתוך חרדה ויאוש) הרגשתי היום יאוש טוטאלי.... בגלל שאני מרגיש חוסר תקווה לגבי העתיד אני רואה רק שחורות.... אני לא מצליח למצוא את עצמי .... לא בחבר'ה ולא בשום דבר... אני מאוכזב מעצמי שאני עד עכשיו...גיל 23 הצלחתי לעבוד רק במפעל מוגן.... מפעל ללוזרים כמוני... אני פשוט מתבייש בעצמי....מתבייש לספר לאנשים שאני עובד במפעל לאנשים עם פיגור שכלי......ושאני בקושי מרוויח איין לי שום דבר נגדם חלילה רק ש...אני לא מוצא את עצמי שם...ומרגיש שאני יכול יותר...רק איין לי סיכוי להתקבל לעבודה "נורמלית" ואני רואה אייך שכולם מסודרים מכל מיני בחינות.... רכב, חברויות...ובחיים בכלל.... יודעים לצאת..יודעים להתלבש.... יודעים לקחת דברים יותר בקלות אני כל היום עסוק בלקחת דברים ללב וזה מחליש אותי.... זה גורם לי להיחלשות פיזית.... המוח שלי לא מפסיק לחשוב על דאגות ועל מצבי הרע.... ואני מרגיש מועקה חזקה וזה גורם לי ללחצים כאלו בחלק האחורי של הראש הכל בגלל הלבד שלי...אם רק היה לי מישהו/י אחת לאהוב מישהי לבטוח בה... מישהי שלא מסתובבת עם כולם.....כמו הידידה הקודמת שלי... שעזבה את המפעל עכשיו אני ממש מרגיש שהלב שלי נשבר... כל כך קיוויתי למעננו...כל כך רציתי שיהיה לנו משהו יפה... אבל היא איכזבה אותי....היא יש לה כל מיני סטוצים עם כל מיני... "חבר" שלי אמר לי שזה נורמלי....וכולם ככה ...מסתובבים עם כולם... שואלים אם לעולם הזה יש תקנה....לפעמים נראה לי שכל העולם זה בית זונות אחד גדול... סדום ועמורה..(.יותר היה לי מתאים להיות נזיר איפה שהוא שם...) והסברתי לו את הנקודת מבט שלי.... לו כבר יש חברה " תחשוב על התקופה לפני שהצהרתם רשמית שאתם חברים, כמה רצית אותה שתהייה רק שלך, כמה היית נעלב ומתרגז לראות אותה...עם אחרים, איזה גועל נפש היה מעורר בך לדעת שהייתה עם מישהו שאתה מכיר..שעם כל חיוך שלו...היה כאילו מחייך לך: זיינתי את חברה שלך....." והוא בשלו: גם אני לא ארצה להיות עם חברה שלי לנצח ואנחנו לא יכולים להחזיק מעמד ....ותמיד יש לנו מהצד.... אז עכשיו אני כנראה לא בסדר ולא מתאים.....לדור הזה.... לדור הזיגזוגים האלה ואני לא אשרוד עוד הרבה זמן בגלל היאוש יום אחד אני אקבל סוף סוף את האומץ להשתחרר....ובלמי הפחד ישתחררו וסוף וסף אני אהיה מאושר...שם למעלה....או למטה..אני לא יודע איפה זה נגמר.. אבל בטח יותר טוב שם מפה... אני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי.... הפנים שלי תמיד בהבעה של עצב ויאוש אבל איין מי שיראה... אפילו מי שכאילו מנסה לדבר איתי אני שונא אותו.... אני מת להגיד להרבה שמנסים לעזור לי: אני שונא אותכם כי כלום לא קורה ואני ממשיך לכאוב ו"הטיפול" שלכם זה כמו אקמול לחולה סרטן .... (אני לא מדבא על אנשים באינטרנט חלילה!!) אלא על אנשים שמנסים תמיד לעודד ונראים צבועים... אני עוד יותר רוצה לצעוק אני שונא אותכם לכל מיני אנשים שנראים לי רעים...וצוחקים על כל מיני אנשים מוגבלים שיכלית במפעל שלי אותם אני ממש רוצה להרוג הם הטיפוסים שכל החיים שלי רדפו גם אותי..... הם יודעים טוב מאוד לרדת על מישהו חלש...או שלא מודע למצבו....(כמו שאמרתי עם ...בעיות פיגור שכלי) ואני חושב שהפגם הכי גדול.... זה לא כיעור...וזה לא פגם גופני...וזה לא אנשים דכאוניים וממורמרים כמוני... אלא הפגם הכי גדול אצל בני האדם הוא: שיש בני אדם שתופסים מעצמם ובגלל שהם אפסים גדולים וטיפשים גדולים עם אגו מנופח אז הם מוצאים נקודות חולשה אצל אנשים חלשים ושקטים ויורדים עליהם הם אנשים שתמיד מיררו את חיי...ביחוד בתקופת התיכון מדינה של צ'חצ'חים! הייתי יורה בכולם! הם אנשים רעים מאוד.... הם אלו ש"לקחו " ממני את ידידה שלי היחידה....הם ישר נתנו לה הרגשה שהיא מקובלת...משהו שאני לא יכול לתת כי אני לא מופרע ...ואני שקט... וכל מה שנותר לי זה לראות אותם ....מנצחים.... תמיד אני נסוג אחורה מולם אני תמיד בלית ברירה אומר : נמשיך הלאה..נמשיך לחפש מישהי מתאימה וזה נשמע כל כך קל וזה בעצם ממש ממש קשה עכשיו לך תדע מתי תבוא אהבה/הכרות חדשה.... והנשימה שלי מקוצרת וכבדה...בגלל התיסכול ....בגלל החוסר תמיכה והחום האנושי.... אני לא מתאים לחברה...לתקופה הזו... כבר אמרתי שלום ולהתראות לרומנטיקה...בחור בן 23 ....ממש ממש בלי רקע...של התחום בחיים להתראות רומנטיקה,, אני עומד ללכת בשדות השנאה העצמית לנצח.... הלכתי היום אחרי העבודה שוב לאותו קניון מסריח למצוא אולי נחמה...שמה יש מזגן..ו"הרבה אהבה" אבל גם שם בתוך ההמון הרגשתי לבד.. מי שם עליי בכלל?... איין לי סיכוי... עולם קשוח אני לא יכול עליו.... אני מקווה שיום אחד אאבד את הנשימה ואפול באמצע הרחוב רק אז ישימו לב שאני קיים בכלל ויש לי מלא בעיות חרדתיות לכל הנושא הזה של אבא שלי. שיש לו כל מיני רעיונות שמפחידים אותי כי הוא לא מצליח להכיר מישהי בגלל ..שיש כמה בעיו בתחום.... יהיה רק רע ....רק רע...ככה אני חש...ככה נראה לי..... אנא הקיפו אותי באהבה פה! אתם כל מה שיש לי..... מבינים?.. מאין יבוא עזרי..

(אמממ קודם כל אני מצטער אם יאמרו פה דברים קשים ולא נעימים לקרוא אותם-אני הולך לכתוב שאני נושם בכבדות ואני כרגע בתוך חרדה ויאוש) הרגשתי היום יאוש טוטאלי.... בגלל שאני מרגיש חוסר תקווה לגבי העתיד אני רואה רק שחורות.... אני לא מצליח למצוא את עצמי .... לא בחבר'ה ולא בשום דבר... אני מאוכזב מעצמי שאני עד עכשיו...גיל 23 הצלחתי לעבוד רק במפעל מוגן.... מפעל ללוזרים כמוני... אני פשוט מתבייש בעצמי....מתבייש לספר לאנשים שאני עובד במפעל לאנשים עם פיגור שכלי......ושאני בקושי מרוויח איין לי שום דבר נגדם חלילה רק ש...אני לא מוצא את עצמי שם...ומרגיש שאני יכול יותר...רק איין לי סיכוי להתקבל לעבודה "נורמלית" ואני רואה אייך שכולם מסודרים מכל מיני בחינות.... רכב, חברויות...ובחיים בכלל.... יודעים לצאת..יודעים להתלבש.... יודעים לקחת דברים יותר בקלות אני כל היום עסוק בלקחת דברים ללב וזה מחליש אותי.... זה גורם לי להיחלשות פיזית.... המוח שלי לא מפסיק לחשוב על דאגות ועל מצבי הרע.... ואני מרגיש מועקה חזקה וזה גורם לי ללחצים כאלו בחלק האחורי של הראש הכל בגלל הלבד שלי...אם רק היה לי מישהו/י אחת לאהוב מישהי לבטוח בה... מישהי שלא מסתובבת עם כולם.....כמו הידידה הקודמת שלי... שעזבה את המפעל עכשיו אני ממש מרגיש שהלב שלי נשבר... כל כך קיוויתי למעננו...כל כך רציתי שיהיה לנו משהו יפה... אבל היא איכזבה אותי....היא יש לה כל מיני סטוצים עם כל מיני... "חבר" שלי אמר לי שזה נורמלי....וכולם ככה ...מסתובבים עם כולם... שואלים אם לעולם הזה יש תקנה....לפעמים נראה לי שכל העולם זה בית זונות אחד גדול... סדום ועמורה..(.יותר היה לי מתאים להיות נזיר איפה שהוא שם...) והסברתי לו את הנקודת מבט שלי.... לו כבר יש חברה " תחשוב על התקופה לפני שהצהרתם רשמית שאתם חברים, כמה רצית אותה שתהייה רק שלך, כמה היית נעלב ומתרגז לראות אותה...עם אחרים, איזה גועל נפש היה מעורר בך לדעת שהייתה עם מישהו שאתה מכיר..שעם כל חיוך שלו...היה כאילו מחייך לך: זיינתי את חברה שלך....." והוא בשלו: גם אני לא ארצה להיות עם חברה שלי לנצח ואנחנו לא יכולים להחזיק מעמד ....ותמיד יש לנו מהצד.... אז עכשיו אני כנראה לא בסדר ולא מתאים.....לדור הזה.... לדור הזיגזוגים האלה ואני לא אשרוד עוד הרבה זמן בגלל היאוש יום אחד אני אקבל סוף סוף את האומץ להשתחרר....ובלמי הפחד ישתחררו וסוף וסף אני אהיה מאושר...שם למעלה....או למטה..אני לא יודע איפה זה נגמר.. אבל בטח יותר טוב שם מפה... אני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי.... הפנים שלי תמיד בהבעה של עצב ויאוש אבל איין מי שיראה... אפילו מי שכאילו מנסה לדבר איתי אני שונא אותו.... אני מת להגיד להרבה שמנסים לעזור לי: אני שונא אותכם כי כלום לא קורה ואני ממשיך לכאוב ו"הטיפול" שלכם זה כמו אקמול לחולה סרטן .... (אני לא מדבר על אנשים באינטרנט חלילה!!) אלא על אנשים שמנסים תמיד לעודד ונראים צבועים... אני עוד יותר רוצה לצעוק אני שונא אותכם לכל מיני אנשים שנראים לי רעים...וצוחקים על כל מיני אנשים מוגבלים שיכלית במפעל שלי אותם אני ממש רוצה להרוג הם הטיפוסים שכל החיים שלי רדפו גם אותי..... הם יודעים טוב מאוד לרדת על מישהו חלש...או שלא מודע למצבו....(כמו שאמרתי עם ...בעיות פיגור שכלי) ואני חושב שהפגם הכי גדול.... זה לא כיעור...וזה לא פגם גופני...וזה לא אנשים דכאוניים וממורמרים כמוני... אלא הפגם הכי גדול אצל בני האדם הוא: שיש בני אדם שתופסים מעצמם ובגלל שהם אפסים גדולים וטיפשים גדולים עם אגו מנופח אז הם מוצאים נקודות חולשה אצל אנשים חלשים ושקטים ויורדים עליהם הם אנשים שתמיד מיררו את חיי...ביחוד בתקופת התיכון מדינה של צ'חצ'חים! הייתי יורה בכולם! הם אנשים רעים מאוד.... הם אלו ש"לקחו " ממני את ידידה שלי היחידה....הם ישר נתנו לה הרגשה שהיא מקובלת...משהו שאני לא יכול לתת כי אני לא מופרע ...ואני שקט... וכל מה שנותר לי זה לראות אותם ....מנצחים.... תמיד אני נסוג אחורה מולם אני תמיד בלית ברירה אומר : נמשיך הלאה..נמשיך לחפש מישהי מתאימה וזה נשמע כל כך קל וזה בעצם ממש ממש קשה עכשיו לך תדע מתי תבוא אהבה/הכרות חדשה.... והנשימה שלי מקוצרת וכבדה...בגלל התיסכול ....בגלל החוסר תמיכה והחום האנושי.... אני לא מתאים לחברה...לתקופה הזו... כבר אמרתי שלום ולהתראות לרומנטיקה...בחור בן 23 ....ממש ממש בלי רקע...של התחום בחיים להתראות רומנטיקה,, אני עומד ללכת בשדות השנאה העצמית לנצח.... הלכתי היום אחרי העבודה שוב לאותו קניון מסריח למצוא אולי נחמה...שמה יש מזגן..ו"הרבה אהבה" אבל גם שם בתוך ההמון הרגשתי לבד.. מי שם עליי בכלל?... איין לי סיכוי... עולם קשוח אני לא יכול עליו.... אני מקווה שיום אחד אאבד את הנשימה ואפול באמצע הרחוב רק אז ישימו לב שאני קיים בכלל ויש לי מלא בעיות חרדתיות לכל הנושא הזה של אבא שלי. שיש לו כל מיני רעיונות שמפחידים אותי כי הוא לא מצליח להכיר מישהי בגלל ..שיש כמה בעיות בתחום.... יהיה רק רע ....רק רע...ככה אני חש...ככה נראה לי..... אנא הקיפו אותי באהבה פה! אתם כל מה שיש לי..... מבינים?.. מאין יבוא עזרי..

ישראל שלום אני מקווה שתצא במהירות ממצב החרדה. בזמן האחרון יש לך מחשבות ותחושות קשות. יש גם תקופות כאלה ואני בטוח שהזמן יעשה את שלו והדברים ישתנו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ישראל ולכל מי שקורא התקפי חרדה זה דבר נורא עד לפני שבוע וחצי הייתי בסרט הרע הזה. לקום בבוקר וולהרגיש שזה לילה דפיקות לב חזקות ומפחידות כאבים בראש ובחילות חוסר תיאבון אי אפשר לישון אפילו לא לעצום עיניים מה אני עושה פה ומה זה העולם הזה מתי זה כבר ייגמר אני רוצה שוב לחייך להפסיק לחיות בתוך סיוט לצאת מהמרירות הזאת מוסיקה כבר לא נעימה טלוויזיה משעממת ואז נכנסים לבועה של דיכאון אז תצאו מזה זה בידיים שלכם לא לחשוב על כלום לחיות את ההווה להיות עסוק לא לתת לפחדים האלה להשתלט עלינו לא לתת להם אני מחזיקה ידיים לכולכם ...

שלום לך.. כואב לי שאתה כל כך מיואש אבל אני מחייך כשאני מגלה כמה אמיץ אתה מתבטא בעוצמה כזאת כל כך אמיתי וחזק..כן חזא אין לך מושג כמה חזק אתה נאלץ לחיות במציאות כזאת שאתה רואה בה הרבה שקרים וכיעור אין פלא שאתה סובל כי אתה לא כמוהם.... אתה יודע מה הם? הם תיירים בחים האלו.. הולכים בדרכים המוכרים שהראו כמה הם מטעים ומזויפים ואנשים כמוך באו להראות ולגלות דרכים חדשים אתה לא תייר... אתה כבר רב-חובל בים של סערות ואופל.... ומגלה אמיתי מרגיש את קשיי ותלאות הדברים היפים החדשים שנשים שכחו והדחיקו והעדיפו שטויות.... כן אתה לבד בעצם כולנו לבד... אבל "ההם" מקיפים את עצמם בדברים ואנשים כי הם כל כך פוחדים מהלבד ולא יכולים להתמודד לבד תמשיך לגלות את האמת שלך תמשיך לכתוב... תן לעוצמה שלך לפרוח אפילו כשאתה עומד לבד בקניון מוקף אנשים זרים תחייך לעצמך ותזכור מי אתה והמיוחדות שלך אתה כבר חזק והכל נמצא בפנים רק צריך להשקות ...לטפח אני מאמין שאתה מלא בדברים טובים ואמיתיים ו תאמין לי אין מה שיעמוד דרכך תזכור שיש אהבה ...

היי ג'ק.... באמת אני מתבטא בצורה כה חזקה?..לא שמתי לב עד שאמרת לי.... אבל זה ממש מכאב אמיתי.....הלוואי שהייתי פחות כאוב...... ולא הייתי צריך לבוא ולספר פה מה שכואב לי! אני מודה לך על החיזוקים האלה....שאני זה שבסדר בעצם.!!! אבל במציאות שאני אחזור אליה מהר..לבטח אשכח את זה שאתה איתי והם שוב יראו לי ...הקובעים! ....קובעים גורלות! וקובעים דברים.... אני גם לא מרגיש רב חובל כי איין לי שליטה על ספינת חיי הטובעת.... אני לא ממש מרגיש חזק אם לאמר את האמת.... אני חלש כי איין לי מישהו שיאהב אותי..מישהו לרוץ אליו מין בית פתוח שאני מחפש שאני בDOWN אני מודה לך על היחס שלך ועל ההתיחסות שלך העוקבת אליי! תודה אני קורא הכל ולא תמיד יש בי הכח לכתבו הרבה כי אני עייף.... עבודה...כלים.תליית כביסה..קניות... עייפות! תודה מקרב לב

ישראל תראה יש הרבה אנשים במצב עמו שלך גם לי זה קורה לפעמים יש ימים כאלה שאני כלכך מיואש שלא בא לי לום בבוקר אבל זה עובר אחריי כמה זמן אצלך אני מבין שז נמשך לפי דעתי מה שאתה צריך לעשות זה למצוא לך עבודה חדשה ללמוד משהוא שיעזור לך להתקדם בחיים ולצאת מהמקום שאתה עובד בו ושם כבר יש לך תדמית של דפוק ... לפי דעתי תעבוד לגור בתל אביב בשכירות אתה תכיר אנשים חדשים תמצא עבוד אחרת כל עבודה לא משנה מה אתה יול לעבוד במלצרות בחוף תמיד מחפשים אנשים ככה תיהיה בשמש כל היום תכיר אנשים חדשים וזה לא חייב להיות בחורות תתחיל מחברים תראה שיהיה לך יותר קל לדבר עם גברים ואני לא מתכוון להומואים כי הרבה בחורות פה סנוביות אל תדפוק חשבון לאף אחד תתחיל דף חדש במקום אחר תראה שיהיה לך יותר טוב זה מה שאני הייתי עושה ! משנה מקום משנה מזל ! קח את החם בקלות הכל פתוח הכל לפניך אתה עוד צעיר במקרה הכי גרוע אתה חוזר לחדרה קח צ'אנס תיהיה גברררררררררררררררררררררררר בהצלחה יניב