ביום גכאוני הם קראו לי הם עשו שם ל"ג בעומר

רציתי לספר לכם על אייך היה לי בל"ג בעומר... אני כותב רק עכשיו כי עכשיו סוף השבוע ואני בחופש ועברו כמה ימים! אז ידידה שלי הזמינה אותי לקומזיץ של ההוסטל שלה..שהיא נמצאת בו... אני מכיר שם כבר הרבה...מהמפעל המוגן שאני עובד בו... בקיצר באתי הבייתה ב4 בערך ....אוף...ואבא שלי לא אוהב שאני "עוזב אותו".. הוא בן אדם כזה מתבודד כמוני...לא כזה..זורם...לא כזה..פתוח כזה... ועכשיו אני החבר'ה היחידה שלו פחות או יותר ... וזה מתסכל נורא...הוא לא יודע להכיר אנשים אז אני צריך להיות לו ממש כמו ביביסיטר ...צריך לשבת לידו מדי יום כמה שעות...וזה מתסכל אותי... לא ידעתי אייך לומר לו שאני רוצה הערב לצאת...כי שאני "נעלם" יותר מדיי מהבית- הוא כזה עושה לי פרצופים או של כעס ועצבנות או של כאילו עלבון ואני בן אדם שלוקח כל דבר ללב-וזה עושה לי יסורי מצפון... אני מרגיש שנולדתי עכשיו להיות איתו...לבדר אותו...להאכיל אותו...(אני מארגן ארוחות מדיי יום בערב-ולפעמים גם זה מעייף אותי) את האמת אני פוחד ויש בי חרדה לריב איתו או להסתכסך איתו אני פוחד שלא יהיה לי בית לחזור אליו...אני אפילו מאוד פוחד מהאפשרות הזו... ואני מאוד לא אוהב שרע בבית..שיש מתחים ועצבים...זה גומר אותי אני צריך שקט נפשי..כדי להמשיך בשגרת העבודה שלי... בקיצר אמרתי לו...שהזמינו אותי...וידעתי שמה שיקרה זה שיתעקם לו האף... שיעשה פרצוף חמוץ... אז הוא אמר לי: מה אתה צריך ללכת בשביל תפוח אדמה?.. וזה הרגיז אותי מאוד מאוד: השיניים שלי חרקו מעצבים כי מה הוא מתערב לי בכלל בחיים... באיזה זכות הוא אומר לי דבר כזה... אני מרגיש שנולדתי להיות סגור בבית אבל אני רוצה לפרוש כנפיים .... אני רוצה לצאת מכלא הבדידות הזה... אני רוצה סוף סוף להתחיל בחיי חבר'ה שלא היו לי עד עכשיו... מגיע לי בסופו של דבר... הצעירות לא תימשך לנצח... אמרתי לו: זה לא בשביל בטטה..זה יותר בשביל החבר'ה... ו..מה אתה קובע בשבילי מה לעשות... מה אסור לי לצאת מהבית?... בשביל זה נולדתי נכון?....להיות לידך כל הזמן אני עובד כל השבוע..מותר לי לצאת להנות.... ואז הוא גימגם כזה..ועשה פרצוף עצבני אוף נשבר לי ממנו לפעמים....אני עצבני מאוד בגלל כל זה... הסיבה שאני נשאר בבית ולא עובר גם אני להוסטל...היא שאני מרחם עליו ....שלא ישאר לבד המצפון שלי יהיה מיוסר אם אני אשאיר אותו לבד.... אז לפחות שיתן לצאת .... בגלל זה אני פוחד מחיי חבר'ה תקינים.... זה יגרום לי לבעיות בבית... אמרתי לו שילך להתנדב...ששם גם הוא יכיר אנשים חדשים אבל הוא: לא.....עצלן.... חושב שאנשים יבואו אליו לבד.... אז בקיצר הלכתי לקומזיץ... ולא יכלתי לפתוח את דלתות ההוסטל...הייתי מה זה מפוחד כי בכל זאת ישנם שם אנשים שאני לא מכיר פתאום התמלאתי חרדה... אבל בסוף נכנסתי...פתחתי את השער ונכנסתי.... בהתחלה היה נחמד מאוד ישבנו ודיברנו... ואחר כך ישבנו ליד המדורה הקטנה... והידידה שהזמינה אותי פשוט הלכה לשבת ליד מישהו אחר די רחוק ממני... זה נורא פגע בי...הרי הזמנת אותי לא?.. הייתי בין אנשים לא מוכרים וזה היה מפחיד כזה.... היא ישבה איתו והם התגלגלו אחד על השני...ועשו מסז'ים ודברים כאלה... וזה יצר אצלי תחושת קנאה... והרגשתי שוב הכי בודד בעולם... הם נמרחו אחד על השני... אני לא מספיק פתוח לעשות דברים כאלה בפומבי.... וקינאתי.. קצת.. זה יותר העיינין ששוב קיבלתי הארה...פנימית... שבעצם אני עדיין לבד... ואיין לי אהובה...ממש..מישהי משלי... שאני עדיין בעצם חי לבד בעולם... הרגשתי הרגשה שבטח הרבה אנשים מכירים: שיש מסביבך מלא אנשים, אבל אתה מרגיש בודד ולבד בתוכם... כך הרגשתי...כי היו שם כמה זוגות מאוהבים..כמה רומנטי...והרגשתי תסכול של גם אני רוצה... וכולם צחקו וכולם שרו מסביב לאש... ואני לא מספיק פתוח לפני אנשים זרים כמעט ....לשיר ולספר בדיחות גסות... בעיקר דברים גסים: אני לא יכול לדבר על זה בחופשיות אני פשוט עצור מבפנים... וכולם התייסחו לכולם ורק אני בהיתי באש..... ולא שמעתי כבר את כולם...רק הבטתי לתוך האש הנעימה והמחממת לפחות היא חיממה את ליבי הקפוא.... פשוט הרגשתי שם מאוד בודד בתוך החגיגה.... והסתכלי לתוך השמים חסרי הכוכבים..מישהו שם לב שלא היו כוכבים?... ושאלתי עצמי: אז מה זה מה זה מה זה העולם הזה?... למה נבראנו...למה אני חי.... הכל נראה כל כך ....דהוי...ריקני...מיותר.... עוד סיבה למסיבה..ל"ג בעומר שבו כולם משתוללים ורק אני יושב בדממה אל מול הלהבה... וזה לא הזרדים שנשרפו אלא אני עצמי... וזה לא אש המדורה.... אלא אש האבדון שבערה בי.... אחר כך זה נגמר....ואני פרשתי ללכת... והרגשת הבדידות הייתה כה גדולה... הידידה שלי שאלה אותי: מה קרה למה אתה עצוב פתאום?... אמרתי לה שפתאום הרגשתי נורא לבד... ורציתי להתפרץ...: כיאת הזמנת אותי והלכת להתגלגל עם מישהו אחר על הדשא..... ובדרך הבייתה אני עובר מעל גשר... הסתכלתי למטה...אמרתי אני ממילא כה נטוש בעולם אולי כדאי?.. אבל זה נראה לי מפחיד מדיי ואני יודע שלמיואשים יש מחר! אז חזרתי הבייתה...ועשיתי 3 דברים שהקלו עליי את התחושה: ראיתי יצפאן...חצי מהתוכנית רואים מה זה...חזרתי כל כך מוקדם מהתסכול.... אכלתי קורנפלקס כריות יאמי אני חולה על זה עשיתי מקלחת חמה חמה.....זה היה כל כך טוב... והרגשתי די טוב... וכך נגמר לי ל"ג בעומר.... אבל ראיתי אנשים באמצע הדרך...כולם צבועים...רוקדים מסביב למדורות כמו לעגל הזהב... עוד סיבה לשמוח...עוד סיבה...להשתולל..ולאכול כמו חזירים...ולתקוע גרפסים... ואני רק חוזר אל החור שלי...אל התא שלי האפלולי...הבית! שיהיה לכולכם רק טוב

למה לעזזל אני לא רואה את ההודעה? בראש של הדפים?.. יש למישהו הסבר?

שוב שלום נשמע שכל מפגש חברתי מסתיים בסופו של דבר בתסכול. האם יש לך חבר או שניים באמת טובים שאיתם התסכול הזה אינו קורה? סביר להניח שהמפגש החברתי עם אנשים רבים יהיה תמיד יותר קשה. אולי כדאי לנסות ולחזק קשרים אישיים של אחד לאחד שיוכלו לתת לך סיפוק רב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן הנכבד! שלום רב! יש לי חבר אחד כזה שאני אוהב להיות איתו והוא החונך שלי.. זה "שירות" של לשכת הרווחה או משהו כזה זה מישהו שהצמידו לי שיפר את הבדידות! הוא "בא אליי" לפני שהתחלתי לעבוד אנו כבר מדברים על הכל ומשתפים הכל הוא גם מדבר על חייו הפרטיים ונורא כייף לי איתו לרוב רק הוא מסכן אני מדכא אותו עם הפלוסופיות שלי תודה איש יקר ד"ר קפלן

שלום רב פשוט כואב לי כשאני קורא את מה שאתה כותב אתה פשוט מזכיר לי הרבה מצבים דומים שהייתי בהם ו אולי עדיין מדי פעם אתה כותב בצורה כל כך מדוייקת וקולעת ונוגעת ללב מה שלא יזיז שערה להרבה אחרים שלא חוו כאבים כאלו אני עדיין מנסה להלחם למרות שבתקופה האחרונה אני חושב שאני משתגע לאט אני אפילו מתקשה לתאר את מה שאני עובר למטפל שלי.. אני יכול להגיע לשיאים מופלאים של סבל נפשי פשוט להרגיש כאב ולחשוב שלילי שלילי כל הזמן לקום כל יום בלחץ וחרדה , פחד מאנשים להתמודד ורוב מה שתיארת אני שואל את עצמי הרבה שאלות מהותיות על החיים... ורואה את עצמי כל כך בודד אין מה שינחם עוד אבל יש עוד שאריות שממשיכות... ומהשאריות הללו אנחנו יכולים להבעיר אש שתגרום להם להסתובב אחורה ..אבל בעיקר לנו ל התעורר מהדברים שאתה כותב אפשר להרגיש עוצמה כי זה בא מאמת עמוקה כשאני רואה שיש עוד אנשים שסובלים כך אני מתחיל קצת לא להרגיש בודד אלא שייך באופן מסוים מה אתך ?? מה יכול לרגש אותך בחיים? מצפה לשמוע ממך

אני מאחל לך שתצליח לנצח במאבק שלך תהיה חזק אל תישבר אנחנו פה איתך! אני "שמח" שיכלתי לעזור לך בדבריי שהרגשת איתי את תחושת השיתוף של הקשיים בחיים שנתתי לך הרגשה שלא רק אתה סובל מאותם דברים מה שיכול לרגש אותי בחיים: לא יודע אולי אהבה חדשה וטובה ממישהי קצת נחמדה ואולי הופעות חיות של זמרים שאני אוהב זהו נראה לי מאחל לך כל טוב! שתרגיש תמיד טוב ואתה מוזמן להמשיך לקרוא את מה שאני כותב שלך ישראל!