בתי הקברות מלאים אנשים שהרגישו כי לא הקשיבו להם
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כולם אומרים אל תפחד כל כך אנחנו איתך.... אבל אני מרגיש עזוב עדיין... כאילו כל המילים שלהם לא אמיתיות... כאילו לצאת לדיי חובה... היו לי כבר צי של עובדות סוצאליות .... "ישראל-יש לנו שעה שבועית להיפגש..." "אסור לך לבוא מתיי שבא לך..." אני עסוקה היא אומרת... אבל אני צריך עזרה עכשיו הנשמה שלי פצועה אני צריך לשתף מישהו עכשיו את יודעת שבבית שלי איין למי לספר... אני עסוקה.......! תלעס את עצמך בצד אבל את יודעת שבתי הקברות מלאים אנשים שחשבו לפני מותם שלא מקשיבים להם באמת ---- רציתי לומר לה שעיניי מדממות...אבל לא היה לי אומץ...שאני אשמע מאיים.... לאחרים מותר יותר: כי הם פחות ביישנים ויותר נוקשים ממני כנראה... אז בתי הקברות מלאים אנשים (בעיקר ילדים וילדים בנפשם) שחשבו והרגישו לפני מותם שלא מקשיבים להם באמת ולא באמת מנסים לעזור להם והם כמו עלה נידף ברוח עוברים ממקום למקום והם ממשיכים רק עוד קצת.. בחיפוש אחרי חום אנושי מזדמן וגם יש לי פגישה אחת אצל העובדת סוצילאית שלי בתחנה....(לבריאות הנפש) מחר... ויש לי איתה רק 40 דקות שיחה ואני מרגיש שיש לי עוד הרבה מה להגיד ולספר...ולהוציא מהלב בעיקר... אבל הפגישה עוברת מהר... ואני מנסה להשיג הרגשה ששיתפתי ומישהו אחר מעורב במצב שלי ואני מרגיש שהם לא עוזרים -אבל מה כבר הם יכולים לעשות זה אני שצריך להישאר רגוע...ולדעת שבכל מצב יהיה מי שיעזור לי... אבל לא יכול פוחד מדיי-כי ברגע נתון מסוים לא תמיד יהיה מישהו לידי וזו האמת! אבל אני צריך להמשיך בשיגרה העגומה מפעל -בית-מפעל-בית כמו מכונה מתוכנתת קם כל יום ועוד מעט אלך לישון -נהיה קצת מאוחר ושוב מחר יהיה אותו דבר.. אז לאן לברוח?... איין לאן לברוח
שלום בהודעותיך עולה כמה אתה מרגיש לבד ורוצה קשר עם אנשים שיקשיבו לך. מובן שכשהרצון כל כך גדול 40 דקות שבועיות של שיחה עם עובדת סוציאלית אינם מספיקים. ראיתי שפעמים רבות משיבים לך בפורום על הודעותיך כך שכנראה שיש לך משהו שגורם לאנשים להגיב אליך. זו תכונה שאולי תוכל להקל עליך למצוא קשרים חברתיים שיפיגו את הבדידות ויתנו ערוץ לתקשורת ופורקן. חשוב שתנסה ליצור קשרים כאלו ולא תישאר לבד. אין צריך בהכרח את הקשר המקצועי. הקשבה ותמיכה יכולה להינתן בכל סוג של מפגש חברתי וחברי בברכה ד"ר אורן קפלן
לדוקטור-אני מדכא אנשים שאני בקשר דיבורים עם אנשים לרוב נוחתת עליי רוח דכאון ואז אני מאבד עניין ומשתף אותם בתהומות הדכאון שלי.... ואז הם כבר רואים בי מוזר ומתחרקים ממני אבל זו האמת שלי! תודה על ההקדש לי... בברכה ישראל
אני מודה לך שהקדשת לי זמן מזמנך לרושם לי אני מודה לך על כל העיצות לחיים! קראתי אותם בהנאה...! ואני תמיד מנסה ללמוד ממה שכותבים לי פה.... ותודה על המחמאה של כשרון הכתיבה שלי... לפעמים אני כה לא אוהב את עצמי שאני לא מאמין שיש לי כל כישרון... אני פשוט קצת מאוכזב מהמצב שלי לכן אני מוצא לי קורבן את העובדים הסוציאלים... כי אני כה מתוסכל ושם דבר לא עוזר לי למצוא עניין ממושך בחיים אני מודה לך שוב על המכתב המעודד מאוד נהנתי לקרוא אותו שלך ילד מזדקן!
הוא שאמרתי,אתה נשמע בחור רגיש,שכרגע לא מרגיש טוב עם עצמו בחייו,אבל לרגישות יש צד אחר-כשאתה רגיש,לא רק לעצמך אלא גם לאחרים-יש לך יכולת מופלאה ליצור קשר ולצאת מהבדידות. וזה כל הקסם,לנסות עם כל החרא,לצאת מלראות רק את החרא של עצמך,אלא לראות גם את הדברים הטובים בך ובאחרים! לראות מעבר לעצמינו- לראות את האחר. ומאוד שמחתי לראות את תגובתך,מאוד! מאחלת לך המון כוחות להתמודד כפי שציינתי למעלה,ואני פה ומתברר שגם רבים אחרים! ביי דניאלה
אני מכיר את ההרגשה שלך אבל העניין הוא בגלל שיש צורך עז שמישהו יקשיב. העובדה שזה לא קורה כמו שדוצים אז זה כואב כמו שאמרה מישהי כולם צריכים שיקשיבו להם ו מדבר אתך מישהו שעובר המון... אבל אני אומר עוד פעם שיש לך כשרון ואתה מושך אנשים ו זה יתרון גדול תגיד לי...יש לך חלומות ושאיפות . דברים שאתה חושב שיכוחים להוציא אותך משיגרתך? האמת תמיד קשה ובמיוחד לאנשים שכבר מאוכזבים וסובלים אבל אתה שורד ויש משמעות לכל... אפילו לרגעים הכי סתמיים אשמח תמיד לשמוע אותך....
לג'ק תחביבי הם: אממממ אני חושב שאני די אוהב ללכת להופעות של זמרים ישראלים.. אבל קצת חרד מיזה כי זה תמיד רחוק מהבית ואני פוחד נורא להסתובב לבד ולהרגיש בודד בתוך המון הקהל... ואני אוהב לשמוע תקליטים של אותם אומנים! זהו בערך תודה לך
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
