זמן

שלום. אני בת 25, ולכל הזמן אני חוששת ש"שעון החול אוזל". כדי להבהיר את הבעיה אספר קצת על עצמי. אני טכנאית מכונות, הייתי קצינה בצבא, יש לי תואר ראשון במדעי החברה והרוח אני מסיימת תואר שני בפילוסופיה ובקרוב יוצאת לחו"ל לתואר שני נוסף במנהל עסקים- אני כל הזמן עסוקה ב"להשיג" דברים בחיי כי אני מרגישה שעוד שניה כל החיים שלי יגמרו. אני חייבת להדגיש כי אין לי שום פחד מהמוות, להיפך. לפני כמה שנים איבדתי שני חברים בפיגוע (הם היו בני 14 ו-18) ומאז מצד אחד הבנתי כי לא משנה מה נעשה בסופו של דבר כולנו נמות (ידעתי את זה גם קודם אבל אז אני הבנתי את זה ולא רק ידעתי את זה) ומצד שני פתאום התחיל המירוץ. יותר מאשר אני רוצה להשיג דברים אני מודעת לסופיות החיים ולחוסר המשמעות של כל מה שעשיתי בחיים אם בסופו של דבר אני אמות. המחשבות האלה ממש ממש ממש מבלבלות אותי ומקשות עלי. מה לעשות?

אור שלום מרגע שאנחנו נולדים אנחנו הולכים למות. זו עובדת חיים קשה לעיכול ורובנו מצליחים להדחיק אותה רוב הזמן. לעיתים אירוע קשה שמפגיש עם המוות בצורה חזקה משנה את תפיסתנו על החיים והמוות, ובהחלט יתכן שהושפעת מאוד מהאירוע בו איבדת את חבריך. עם זאת, תחושת המרוץ וההישגיות אינה קשורה רק לתחושה שהזמן אוזל ויתכן שתכונה זו היתה בך עוד קודם ורק חוזקה עקב האירועים. השאלה מה את רוצה לעשות. את נמצאת בגיל שבו עוסקים להגדרת העצמי הבוגר וחיפוש אחר מקצוע והישגים. יש לך כנראה יכולת טובה להגיע להישגים, ונותרת השאלה למה באמת את רוצה להגיע והאם הדרך שבחרת מתאימה לך. בסרטים המצויירים רואים לפעמים דמות רצה ומגיעה לצוק וממשיכה לרוץ באויר עד אותה נקודה שבה היא קולטת שאין קרקע מתחת, ואז מגיעה הצניחה. בסרט מצוייר זה נראה מצחיק, אבל בחיים זה ממש לא מצחיק. כל עוד את רצה על קרקע בטוחה, זה טוב מאוד ויקדם אותך. אבל אולי את מרגישה לפעמים שאת רצה באויר ועוד מעט תבוא הנפילה. אם אכן יש לך התלבטויות יתכן שכדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לברר עם עצמך כמה עניינים. בהצלחה בכל מקרה בדרכך ד"ר אורן קפלן