מחשבות של ילדים

שלום רב. יש לי שאלה בקשר לבתי, בת 5. לפעמים אני רואה כי היא עצובה וכשאני שואלת מה קרה היא מספרת לי סיפור כזה: לפני כחצי שנה היא הסתכלה בראי (כפי שרבים עושים בגילה) ופתאום היא החליטה להסתכל זמן רב יותר מהרגיל ופתאום עלו בראשה מחשבות שהיא מנסחת כך: "אמנם העיניים רואות אבל מי בתוכי רואה?" ו-"כשאני מסתכלת במראה אני רואה אותי אבל אני מרגישה שמישהו מבפנים עושה הכל, גם רואה גם שומע וגם מבין מה קורה ממה שהוא רואה", כאילו היא עושה הפרדה בין הגוף והנפש. אני כמעט בטוחה שאין לה בעיות של ביטחון עצמי וגם דימוי הגוף שלה בריא (לדעתי). היא ממש נכנסת לדכאון וחרדה מהמחשבות האלה. יש לי עוד שני ילדים גדולים יותר מעולם הם לא שאלו אותי כאלה דברים. האם יש חשש לפגיעה בבריאותה הנפשית, האם יש צורך באבחון וטיפול? תודה מראש

כרמל שלום אני מתקשה לומר מהדברים שאת מתארת האם ישנה בעיה. זהו גיל של התפתחות קוגניטיבית והבנות חדשות לגבי העצמי. עצם המשפטים הללו אינו סיבה לפניה לייעוץ מקצועי. השאלה היא כיצד את מרגישה אותה. את מתארת למשל שהיא עצובה לעיתים. במידה ואת מרגישה שהילדה במצוקה או בהתלבטות מורכבת בהחלט הייתי פונה לייעוץ. אם את מתלבטת תוכלי לפנות בשלב ראשון לפסיכולוג/ית הגן שאליה שייכת הילדה (במידה והיא בגן חובה). את יכולה להתקשר ישירות לשירות הפסיכולוגי העירוני ולברר מי הפסיכולוגית של הגן ולבקש להיפגש איתה לצורך בירור וייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן