לבסוף היא אמרה לי : לא
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אז הלכתי אליה וניגשתי לעיניין לא רציתי למשוך יותר מדי את זה.... שאלתי :אם אפשר לבוא לבקר אצלה...בחדר.. וראיתי אותה חושבת..ולא מחייכת והבנתי שיש איזה שהוא קצר (מהמילה קצר חשמלי) ושמשהו שוב מוביל עכשיו לתסכול.. היא אמרה ..עזוב לא היום אולי שבוע הבא... ו"פתאום".... ממש פתאום נזכרה שיש לה איזה מכר.. שהספיקה להכיר לפני שהכירה אותי... רק שהיא כל הזמן כנראה מתלבטת.. והיא קיבלה אומץ להגיד לי... שוב היו לי תקוות... שוב היה לי רצון ל... שוב עלו המשאלות שוב היו לי כוונות אז למה אני ממשיך לשאול שאלות? על אייך ומתי ומדוע... אני ממשיך לצעוד לבדי עם הרוח.... (שלמה ארצי...) והמאזניים נטו לצד של ההוא... ואני ישאר רק ידיד... טוב זה החלטה שלה מה כבר יש לי להגיד? אני שוב מרגיש רק מספר שתיים שוב צל של מישהו אחר מין חלק חילוף רזרווי שוב תחושה של עצבנות באוויר ושאלות שאלות-מקיר לקיר.. למה אני צריך לאסוף את עצמי כל בוקר... ואני צריך להעביר את זה הלאה... כאילו שזה קל אולי פעם הבאה אינשאללה
אינשאללה. ואם תרצה שאענה על משהו ספציפי, תשאל. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
אוקיי תודה דוקטור
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
