עכשיו הכל שוב מעונן

מצטער אבל חשבתי שהנה ימים של שמחה מגיעים ויהיו לי שהנה מצאתי תעסוקה...מצאתי בשביל מה לקום בבוקר.... שהנה אני משהו ...או מישהו....בעולם הזה...בגילגול הזה.... אבל כעבור כמה ימים שוב אני מרגיש שהנשמה שלי יוצאת... קם בבוקר חסר כוחות ב6 וחצי בבוקר...כולי שפוך מעייפות למרות שאני יושן הרבה....כל בוקר זה עוד קצת לישון רק עוד קצת אבל איין ברירה אחרת נאחר את ההסעה.... שוב אני מרגיש שאני לא יודע בשביל מה אני קם ככה.... אני מרגיש שאני שוב מכאיב לעצמי.. אני מרגיש ריק מבפנים....שאני עושה דברים בכח... כי אני בעין בוחנת של החברה..... אז אני חייב לרצות (לספק) מישהו אחר ...כי הבטחתי לה שאני אהיה מרוצה אם יתנו לי תעסוקה... כל פעם אני מחפש לי משהו אחר...מין תחנה אחרת ברכבת החיים שלי... שנדמה לי שארד בה....ויהיה לי בה טוב ויהיה לי בה נחלה וארץ טובה... כנראה שהתסכול חזק יותר מכל דבר אחר אצלי.... אייך אפשר לא להיות מתוסכל שאני עדיין כמובן מרגיש את הבדידות הגדולה.... עדיין שואל אייך יכול להיות שאמא שלי ככה "נעלמה" לי... רק בן אדם אבל (שנמצא באבל) יכול להרגיש את זה....את הכאב האיין סופי....בחיפוש אחרי האדם שאבד... בזכרונות...בדברים שהשאיר אצלך...בגעגועים... במחשבה...לא יכול להיות שזה ככה....לא יכול להיות שזה קרה.... כל כך קשה לי בלעדיה....אני לבד...ואני כל הזמן רצ קדימה מה יהיה עוד XX שנים... אשאר יותר לבד ואהיה יותר מבוגר... מי ירצה אותי?.... למי אוכל לצעוק....? במקום התעסוקה שלי אני רואה כמה אנשים מאוד אומללים מקום העבודה שלי הוא מפעל מוגן כזכור...שזה מיועד לאנשים פגועים....שכאילו איין שם לחץ...כל אחד עושה כמה שהוא מספיק אני רואה אנשים מבוגרים ובודדים...שבאים להעביר כמה שעות בחבר'ה (כמוני) ואני רואה עליהם את הצער והעוני... אנשים עם בגדים בלויים, אנשים לא מגולחים...כי איין להם כסף כנראה .... אנשים סיפרו לי שאיין להם כסף לטיפול בשיניים כי איין להם מספיק כסף....זה עולה אלפים...אז הם חיים ככה עם הכאב... וגם בלי שיניים...בפה... ואני פוחד...מימים כאלו...לא אוכל להחזיק בית בכסף הפעוט שאני מרוויח ..... כרגע אני מקבל מאבא שלי תקצוב....אבל אני כל הזמן חרד מימים של לאחר..... אני לא רוצה לחיות בהוסטל...לוקחים שם איזה 800 שקל לחודש...מקצבת ביטוח לאומי.... אני לא אוכל ככה להנות מהתחביבים שלי....כמו גלישה באינטרנט ....או צפייה בערוצי סינמה של הכבלים (ובהוסטל לא יהיה לי בכלל מחשב לבטח, או טלווזיה פרטית) אתמול רציתי לפנק את עצמי עם סרט טוב....פורנו.... אמרתי למה לא....נשתעשע קצת....אז הזמנתי בהום סינמה של הכבלים.... אבל אבל...איכס...זה בכלל לא גירה אותי... לא יודע למה אבל נגעלתי.....אנשים פשוט נראים לי לפעמים בהמתיים...כמו חיות.... חיים רק בשביל זה...מחפשים את זה כדי לכפר על הריקנות שלהם ועל השיעמום שלהם אנשים מחפשים להם אורגזמות....אני מעדיף את האורגזמות הנפשיות.... לא יודע למה ...לא התלהבתי מהסרט ...הוא הפך אותי למנומנם.... התחלתי קשר עכשיו עם מישהי מהמפעל...אם ילך לי..אז יופי...כלומר...נהדר... ואם שוב יתפקשש לי ....אני לא נראה לי אתאמץ יותר בקטע...אני לא מפסיד כלום כי אחרי הסרט ההוא ....לא נראה לי שיש לי חשקקקק אני יודע שהכי קרוב לבד ....לפעמים זה הכי הכי טוב..... כמו שאתמול עשיתי כיביתי את הסרט באמצע.... והכי קרוב לבד הלכתי לי לישון.... ולא נראה לי שאני אבזבז על זה יותר כסף וכל המראות הנוראים האלה בטלווזיה של המלחמה -כל הרוג גורם לי כאב ועוד כאב הלוויות ועד הלוויה ועוד הלוויות....מתי תבוא הנחמה בארץ הפחד.... מלחמות ללא סוף....אנושות רעה שכזאת.... איננה יכולה לעשות שיהיה פה טוב לא למדה היא מלקחי העבר של עצמה.... פעולת איבה בכל העולם בגלל שנאת עמים אחד את השני.... איזה עולם מפחיד...ואני מעדיף לכבות את המחשב ואת העיניים לא לחשוב על זה...לברוח....ולחכות למחר ...למחר שכבר לא יבוא.... בנתיים זה הכל-זה הכל בנתיים אני אוהב אותכם.../ן אני אוהב אותכם.../ן אוהב אותכם/ן בהאהבה ישראל .ס.

מקוה שאתה מודע לכך ש"ע כ ש י ו" מעונן, ובעוד איזה זמן השמיים יתבהרו ואולי יהיה קצת יותר קל. יש לך יכולת ביטוי נפלאה, שמראה איזה עולם פנימי עשיר יש לך. נכון שעכשיו קשה, והכל נראה מסובך וחסר סיכוי, אבל נסה לקחת את הדברים צעד- צעד. לנסות להישאר בעבודה כדי לשמור על המסגרת, כדי שיהיה מה שיחזיק אותך. כי בלי תעסוקה, אפילו של כמה שעות, נורא קל לשקוע... בעניין ההוסטל -אולי כדאי לבדוק את זה יותר. יש הוסטלים שאמנם גובים תשלום גבוה, אבל הוא כולל חשבונות וכלכלה מלאה, ואז אין לך שום הוצאות חוץ מזה ואתה יכול למצוא שם מקום שיכיל אותך וגם יעניק לך חברה. קח את הדברים באיזי. אל תנסה לכבוש את העולם ביום. שתהיה שבת טובה, ותמשיך לכתוב לנו!

ילד... קראתי את מה שכבת מההתחלה ועד הסוף.. והצלחת לרגש אותי, אז כמה דמעות מבצבצות להן בעיניים. אני מצטערת על אובדנך, אני בטוחה שזה יוצר חלל שלעולם לא יתמלא. אבל יחד עם זאת אני מקווה שתמצא חברים אמיתיים ובת זוג, ולא תצטרך להתמודד עם הקשיים שהחיים מציבים והעצב לבד, ואולי העצב יהפוך לשמחה.. לפעמים יש תק' שהכל נראה חסר תכלית, עצם הקיום והתפקוד השגרתי, אלו הם סימניים של דיכאון כאשר מאבדים את הרצון לחיות לעשות ולהפיק הנאה מדברים שונים. מאידך יש תק' יפות והדברים שכרגע לא שמים אליהם לב מקבלים משמעות אדירה. החרדה מעוני, אבטלה, בדידות קיימת אצל רבים במודע ולא במודע, צריך למצוא דרך לחיות ואני מתכוונת לחיות לא לשרוד ולא לתת לה להשתלט על החיים, הבחירות וההחלטות. אני מקווה ומאמינה שיבואו ימים יפים.. חוויות מרגשות ומהנות.. החיים דינאמיים לטוב ולרע, ויש דרכים להשיג איזון ויציבות גם במישור הנפשי אבל זה דורש עבודה קשה ועקביות.. שלך שיר

סטודנטית יקרה...! קודם כל מה שהכי גרם לי טוב ..זה שרשמת לי שיש לי עולם עשיר...זה ממש גרם לי להסמיק...זה היה הכי טוב כי ....זה שאולי יש מחר בהיר יותר...אמרו לי הרבה פעמים ואני שורד...אני לא התאבדותי....אני מושךך ומושך .... מחמאות זה תמיד כייף לקבל... וגם בעבודה המוגנת שלי מאוד משעממם זה הבעייה קשה לי לשרוף באותה עבודה 5 שעות מינימום ביום זה נורא מרדדדדדדדדים על הוסטל אני חושב רק שאשאר בודד בעולם...אני חי רק עם אבא כרגע ואני מקווה שלא אשאר בודד תודה על העיצות והיחס....שלך ישראל

היי ,,,, ילד,,רק בן 23 וכבר מיזדקן,, אתה מיתמודד בעולם כמו כולנו כאן ,לכולם יש פחות או יותר אותה חבילה קונפליקים מבפנים ולחצים מבחוץ אין ברירה רלא להמשיך ,,כמו שאתה כבר עושה כבר אתה נישמע לי בחור על הכיפק, מרגיש וחש ויודע מה טוב בשבילו ומה רע ,,,, אתה גר עם אבא (אני גרה עם בני ) ואני יודעת איך זה. זה טוב שאתה כותב כאן ןאני מקווה שתמשיך וזה מצוין שאתה ממשיך לקום בבקר לעבודה שלך באשר היא, בקשר לעתיד האם יש לך עזרה כמו עו'ס או פסיכו' , יש בך כוחות אני מאמינה ,וביחד אפשר לכוון אותך לעבר מטרות לעתיד. מאחלת לך המשך אופטימי ,התגברות על המיכשולים והרבה אומץ.ריפוי והצלחה ויוי.

היי ויוי אז כן..אני מרגיש לפעמים כילד מזדקן....פשוט ככה..ילד עייף יש לי עובדת סוציאלית מיזה שנתיים והיא עזרה לי למצוא תעסוקה במפעל מוגן שזה אפשר להגיד עבודה רק להעביר את היום כמעט ללא תשלום אני מקווה שזו התחלה בשבילי לקראת עבודה רצינית בקשר לזה שאני בחור על הכיפאק....הבעייה שאני בא לידי ביטוי ככה...רק פה באינטרנט...בחוץ קשה לי להיות כזה כריש.... אני סגור ומופנם בחוץ..מבינה? אני מודה לך על היחס ומוסר ד"ש לבנך בברכה ישראל

ישראל היקר. יש לך שם, עם הרבה משמעות וכוח. אתה כותב ומתנסח בצורה מאוד יפה. אתה מתאר בצורה עשירה מאוד את מה שעובר עליך. למה בעצם הגעת להוסטל מהתחלה??? אני מנסה לתאר כמה זה קשה לאבד מישהו יקר וקרוב לך מאוד במיוחד שזה אחד ההורים. וזה קשה לי מאוד אפילו עצם המחשבה. אבל, ויש כאן אבל. החיים חזקים יותר. החיים לא נפסקים החיים ממשיכים. אתה מתאר את המצב הבילתי ניסבל שלך את הרצונות שלך, את השאיפות שלך. אתה מתאר גם אנשים חיים מתים. שאין להם כלום ושהם תלויים ושהם עצובים ומדוכאים. ואתה שואל את עצמך מה אתה עושה שם במיוחד בגיל הצעיר שלך. וברגע שאתה שואל את השאלות האלו. ניראה לי שאתה מבין בעצמך שזה לא המקום שלך. אני לא מכיר את המקום שאתה נימצא בו ואני לא יודע למה אתה שם. אבל תגיד לי אתה.יש דרך לצאת משם??? לא בבריחה אלה מבחינה רפואית או פסיכולוגית???? למה אתה זקוק כדי לצאת משם??? אתה ילד אתה צעיר. זה לא מקום בשבילך. תתאמץ תטפל, אני לא יודע מה. אבל תצא משם. את מות אימך לא תוכל לשכוח וגם זמן לא גורם לשיכחה הזאת. אתה צריך ללמוד איך חיות איתה בזיכרון בלב. במעשים שהיא היתה עושה. ברצונות שלה לגביך. שתלמד ושתצליח. תעשה את הדברים שהיו יכולים לשמח אותה. זה לא קל אבל שוב ההוסטל הזה זה לא המקום שלך ובטח ובטח לא בגיל הזה. תתאמץ תוכיח לעצמך שאמא שלך היתה יכולה ליהיות גאה בך. תעשה את זה גם בשביל עצמך. בקשר לחברה. זה יכול לעזור ולא לעזור. זה תלוי במצב הנפשי שבו אתה נמצא. תחשוב לבד מה יכול לקרות. אם היא תעזוב. מצד שני זה יכול גם להצליח ויהיה לכם טוב. זה הכל שיקול שלך. חוץ מזה גם עם זה לא יצליח, אתה יודע מה אומרים???? יש הרבה דגות בים:))) ואתה בן 23 יש אנשים שמתחנים בגיל 40 בפעם הראשונה ויש כאלו גם מאוחר יותר וחוץ מזה למה לדבר על חתונה בכלל. אולי אתה צריך מישהי שתקשיב לך שתיהיה איתך ושתתמוך בך ברגעים הקשים. אולי ידידה ולא חברה אתה צריך. לכל דבר יש את הזמן שלו. מה שכן אתה צריך לארגן לך את החיים. זאת דרך לא פשוטה. אבל כמו שאמרתי החיים חזקים יותר. בהצלחה ותשמור על עצמך @-------)------ איתן

קודם כל תודה על המחמאות! אז ככה כרגע אני לא בהוסטל אבל כל הזמן רצו להעביר אותי כי לפני פטירת אימי הייתי מאוד לא עצמאי בחיים לאחר מות אימי לקחתי אחריות על הבית....ונעשתי 90 אחוז עצמאי הוסטל בשבילי זה תמיד אפשרות אחרונה נראה לי...לא יודע להמ אבל אני תמיד פוחד מהימים שאבא שלי....יעבור לצד האחר ....אתה מבין למה אני מתכוון?! אממ לגבי המקום ההוא זה דרך להרגיל אותי לחיי עבודה..אני מקווה שתוך חצי שנה ..אהיה מספיק חזק לצאת לעבוד במקום "נורמלי" עם כסף ביד..זה יותר תעסוקה אני מודה לך על הדברים המרגיעים והמחממים... ת ו ד ה ישראל

רשמתי במסר הקודם שאיין לי מה לחפש אצל מישהי אם לא ילך לי... כי ממילא הסרט הגעיל אותי בעצם לא יודע אייך שחכתי שמתמיד אני מתפלל לבת זוג רק כדי לקבל חיבוק.... זה גם סוג של נחמה קטנה גדולה ולא חס וחלילה רק דרך מיניות אז...כמו שאמרתי ...אני רוצה קשר עם מישהי רק בשביל לקבל חיבוק... זה גם מספיק לי בהחלט